אפשר להתעצבן, לעזוב הכל, ולהיכנע. אבל כמי שבטוחים בצדקת הדרך שלנו, בחשיבות האדירה שבהמשך הפעילות להצלת בנות ישראל, אנחנו נושכים שפתיים, לא נשברים, לא נרתעים ולא ממצמצים
אתמול, בשעות הצהריים, נכנסתי לתדלק את הרכב בתחנת דלק בירושלים. ניסיתי להעביר את כרטיס האשראי – על המסך הופיע סירוב. ניסיתי שוב, ושוב. אולי יש בעיה בכרטיס?
כמה דקות של המתנה שם, והסיבה לסירוב הגיעה בהודעת אסמס מחברת האשראי: "לאור הכללתך ברשימת הסנקציות של משרד האוצר האמריקאי (OFAC) אנו נאלצים לחסום את כרטיסך. בברכה, חברת כאל".
וזו היתה רק הסנונית הראשונה: בהמשך נחסמו לשימוש כל חשבונות הבנק: חשבון הבנק של עמותת הקרן להצלת עם ישראל נחסם, חשבון הפייבוקס והביט שלי נחסמו לגמרי ועל חשבון הבנק האישי שלי. הוטלו מגבלות קשות.
נניח בצד לרגע את זה שכרגע כמעט אין לי יכולת לגשת לחשבון האישי שלי, ושיכולת הקיום שלי ושל משפחתי נובעת כעת רק מכסף מזומן; אנחנו נמצאים בערב פסח. בארגון להב"ה ערכנו מבצע התרמה, על מנת לסייע לעשרות משפחות ואמהות חד הוריות במצוקה, שאותם אנו מלווים. על מנת לאפשר להם להיות ערוכים לחג ללא לחץ, העברנו מבעוד מועד סכומי כסף לכולם, בסך כולל של כמה עשרות אלפי שקלים – כאשר הכספים שנכנסו מההתרמה יועדו לכסות בהמשך את הסכום שהעברנו למשפחות. כעת, בעקבות הסנקציות האנטישמיות שהוטלו עלינו, חברות האשראי החזירו את הכספים שהותרמו לתורמים.
לא רק זה. בלהב"ה אנו שוכרים מספר דירות בהן גרות נערות ונשים שחולצו מכפרים ערבים, לרוב לאחר שחוו אלימות קשה, חלקן עם ילדים. הקפאת חשבונות הבנק לא תאפשר לנו להמשיך להחזיק באותן דירות. הנשים שגרות בהן, אחיות של כל אחד ואחת מאיתנו, עלולות להיזרק לרחוב. לרובן אין לאן ללכת. בנוסף, בלהב"ה יש עובדים. אנשי מקצוע מסורים, שעובדים 24/7 למען הצלת בנות ישראל והצלתן. הם זקוקים לפרנסה. הסנקציות של ביידן, והכניעה של הבנקים וחברות האשראי אליהן, הביאו למצב שלא נוכל לשלם להם את המשכורות. פשוט אין חשבון בנק…
עוד באותו נושא:
אם נתרים למקום אחר גם אותו יסגרו כפי שסגרו עכשיו את קרן הר חברון שהעיזה לסייע לינון לוי שהוטלו עליו סנקציות בעבר
אז זו מתנת החג לה זכינו מאמריקה, "ידידתנו הטובה ביותר".
נשמנו עמוק. אפשר להתעצבן, לעזוב הכל, ולהיכנע. אבל כמי שבטוחים בצדקת הדרך שלנו, בחשיבות האדירה שבהמשך הפעילות להצלת בנות ישראל, אנחנו נושכים שפתיים, לא נשברים, לא נרתעים ולא ממצמצים. במשך שנים חווינו רדיפות מכל הסוגים והמינים. אם זכינו שהממשל האמריקאי העוין שפועל כדי שנעצור את המלחמה בעזה בכל מחיר, ושבגללו החמאס זוכה לסיוע הומניטרי, מפנה משאבים כדי להתנכל אלינו, כנראה שאנחנו עושים משהו נכון. כנראה שיש משהו בלהבה היהודית שאנחנו מבעירים, שעושה רע לשונאי ישראל.
אבל עכשיו אנחנו צריכים אתכם. הפעם זו אזעקת אמת, באמת. אני צריך אתכם איתנו, בהתאם למגבלות המשונות שהוטלו עלינו. אנחנו פועלים בכל האמצעים כדי להביא לכך שנוכל להמשיך לשוב לפעול כרגיל,
נכון, זה נשמע הזוי, זה נשמע מופרך, אבל כדי שהלהבה לא תיכבה, וכדי שנוכל להמשיך להציל צעירות יהודיות מהנוח'בות ומעריציהם, נצטרך בינתיים לפעול כך. אנו נעדכן כמובן בהמשך על הפרטים המלאים, אבל בינתיים אני פונה ללב של כל אחד ואחת מכם: אל תעמדו מנגד. עזרו לנו לעזור לבנות שלנו.
ולסיום: היום זה אני, ומתיישבים חלוצים נוספים. נוח לחלק מהציבור לחשוב שבגלל שאנחנו "קיצוניים", זה ייגמר אצלנו. זו טעות מרה. מחר זה יכול להיות כל אחד ואחד מכם. על הכוונת של "ידידתנו הטובה" נמצאת יחידה לוחמת בצה"ל. זו רק ההתחלה בשורת הצעדים האנטישמים של הדודים מאמריקה. עכשיו אנחנו צריכים להתעשת. עד שההנהגה שלנו תעשה את זה, בואו לפחות נהיה מאוחדים בינינו, ונעזור אחד לשני – וחשוב מכל: נמשיך לעזור לבנות ישראל.
באהבת ישראל,
בנצי גופשטיין.
