יש להגיד פרקי תהילים:
פרק צא
א יֹשֵׁב, בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן; בְּצֵל שַׁדַּי, יִתְלוֹנָן.
ב אֹמַר–לַיהוָה, מַחְסִי וּמְצוּדָתִי; אֱלֹהַי, אֶבְטַח-בּוֹ.
ג כִּי הוּא יַצִּילְךָ, מִפַּח יָקוּשׁ; מִדֶּבֶר הַוּוֹת.
ד בְּאֶבְרָתוֹ, יָסֶךְ לָךְ–וְתַחַת-כְּנָפָיו תֶּחְסֶה; צִנָּה וְסֹחֵרָה אֲמִתּוֹ.
ה לֹא-תִירָא, מִפַּחַד לָיְלָה; מֵחֵץ, יָעוּף יוֹמָם.
ו מִדֶּבֶר, בָּאֹפֶל יַהֲלֹךְ; מִקֶּטֶב, יָשׁוּד צָהֳרָיִם.
ז יִפֹּל מִצִּדְּךָ, אֶלֶף–וּרְבָבָה מִימִינֶךָ: אֵלֶיךָ, לֹא יִגָּשׁ.
ח רַק, בְּעֵינֶיךָ תַבִּיט; וְשִׁלֻּמַת רְשָׁעִים תִּרְאֶה.
ט כִּי-אַתָּה יְהוָה מַחְסִי; עֶלְיוֹן, שַׂמְתָּ מְעוֹנֶךָ.
י לֹא-תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה; וְנֶגַע, לֹא-יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ.
יא כִּי מַלְאָכָיו, יְצַוֶּה-לָּךְ; לִשְׁמָרְךָ, בְּכָל-דְּרָכֶיךָ.
יב עַל-כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ: פֶּן-תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ.
יג עַל-שַׁחַל וָפֶתֶן, תִּדְרֹךְ; תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין.
יד כִּי בִי חָשַׁק, וַאֲפַלְּטֵהוּ; אֲשַׂגְּבֵהוּ, כִּי-יָדַע שְׁמִי.
טו יִקְרָאֵנִי, וְאֶעֱנֵהוּ–עִמּוֹ-אָנֹכִי בְצָרָה; אֲחַלְּצֵהוּ, וַאֲכַבְּדֵהוּ.
טז אֹרֶךְ יָמִים, אַשְׂבִּיעֵהוּ; וְאַרְאֵהוּ, בִּישׁוּעָתִי.
פרק עט
א מִזְמוֹר, לְאָסָף:
אֱלֹהִים, בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ– טִמְּאוּ, אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ;
שָׂמוּ אֶת-יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים.
ב נָתְנוּ, אֶת-נִבְלַת עֲבָדֶיךָ– מַאֲכָל, לְעוֹף הַשָּׁמָיִם;
בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ, לְחַיְתוֹ-אָרֶץ.
ג שָׁפְכוּ דָמָם, כַּמַּיִם–סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם; וְאֵין קוֹבֵר.
ד הָיִינוּ חֶרְפָּה, לִשְׁכֵנֵינוּ; לַעַג וָקֶלֶס, לִסְבִיבוֹתֵינוּ.
ה עַד-מָה יְהוָה, תֶּאֱנַף לָנֶצַח; תִּבְעַר כְּמוֹ-אֵשׁ, קִנְאָתֶךָ.
ו שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ– אֶל הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר לֹא-יְדָעוּךָ:
וְעַל מַמְלָכוֹת– אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ, לֹא קָרָאוּ.
ז כִּי, אָכַל אֶת-יַעֲקֹב; וְאֶת-נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ.
ח אַל-תִּזְכָּר-לָנוּ, עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים:
מַהֵר, יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ– כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד.
ט עָזְרֵנוּ, אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ– עַל-דְּבַר כְּבוֹד-שְׁמֶךָ;
וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל-חַטֹּאתֵינוּ, לְמַעַן שְׁמֶךָ.
י לָמָּה, יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם– אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם:
יִוָּדַע בַּגֹּיִים לְעֵינֵינוּ; נִקְמַת, דַּם-עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ.
יא תָּבוֹא לְפָנֶיךָ, אֶנְקַת אָסִיר: כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ–הוֹתֵר, בְּנֵי תְמוּתָה.
יב וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם, אֶל-חֵיקָם;
חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי.
יג וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ, וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ– נוֹדֶה לְּךָ, לְעוֹלָם:
לְדוֹר וָדֹר– נְסַפֵּר, תְּהִלָּתֶךָ.
ואחר כך מִי שֶׁבֵּרַךְ להצלה מההתבוללות
אִמּוֹתֵינוּ הַקּדוֹשׁוֹת והַטּהוֹרוֹת,
שָׂרָה ורִבְקָה, רָחֵל ולֵאָה, מִרְיָם הַנּבִיאָה וַאֲבִיגַיִל
ואֶסְתֵּר הַמַלְכָּה בַּת אֲבִיחַיִל,
וּמִי שֶׁפָּדָה אֶת דִּינָה בַּת יַעֲקֹב מִשֶּׁכֶם
הוּא יִתֵּן דַּעַת נְכוֹנָה בְּלֵב הָאִשָׁה
לִפְרֹשׂ מֵהַגּוֹי וּמֵהַטֻּמְאָה
שֶׁיֻמְתְּקוּ הַדִּינִים וְהַגְּבוּרוֹת הַקָּשׁוֹת מֵעַליה
שֶׁתֵּצֵא מִצָּרָה לִרְוָחָה,
וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹרָהּ וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה,
וְלֹא יִנָּתְנוּ בְּנוֹתֵינוּ לְעַם אַחֵר,
בִּזְכוּת תְּפִילָתֵינוּ
הַשְּׁתָּא בַּעֲגָלָא וּבַזְּמַן קַרִיב
וְנֶאֱמַר אָמֵן.