אחת מאלף

מוצאי שבת לפני חודש. בת ה-15 נכנסת בסערה הביתה. היא ניצבת מול הוריה,  ומודיעה להם בנחרצות: "אבא ואמא, אני מתאסלמת ומתחתנת עם חאסן (שם בדוי)". ההורים ההמומים ניסו להניאה ולדבר על ליבה. הם בכו, צעקו התחננו, אבל  דבקה בהחלטתה, ארזה את חפציה ויצאה מן הבית. מכיוון שלא נטלה עימה טלפון נייד, לא הצליחו הוריה ליצור עימה קשר ומאז אותו ערב נעלמו עקבותיה.

את הקשר של בתם עם חאסן, בן מיעוטים בן 20 תושב לוד, גילו ההורים במקרה לפני כחצי שנה. האם שמה לב כי בתה עונדת שרשרת זהב חדשה, ומשניסתה לברר מאין השרשרת זכתה לשלל הסברים מעוררי חשד. "היא התחילה להתפתל ולספר לנו סיפורים על חברה שנתנה לה את השרשרת, אבל די מהר הבנו שזו לא האמת ונדלקה לנו נורה אדומה. הוא פשוט צד אותה. הוא הרעיף עליה מחמאות ומתנות בלי סוף. קנה לה נעלי פומה, מכנסי ג'ינס יקרים, תכשיטים, וככה הוא קנה אותה. מתברר ששנה שלמה לא ידענו מכלום, עד שהכל התפוצץ לנו בפנים".

"כשגילינו שהיא יוצאת עם ערבי לקחנו אותה לשיחה", מספרת האם. "בהתחלה היא הכחישה הכל. אמרנו לה בדמעות: " זו לא הדרך. אנחנו יהודים. זה קשר לא בריא ולא מציאותי. איזה מין חיים את רוצה שיהיו לך?'. אבל כלום לא עזר. היא הפכה לעיוורת וחירשת. אני לא יודעת מה קרה לה".

האם מתארת ניסיונות חוזרים ונשנים לחדור ללב הבת, אך לשווא. "היינו מדברים איתה שעות על גבי שעות בסבלנות. הבהרנו לה שלא מקובל עלינו ולעולם לא יהיה מקובל עלינו קשר עם ערבי. הרבה פעמים זה נגרר לוויכוחים קולניים. אני לא מאחלת לאף אמא את מה שעברנו", היא נאנחת.

לשאלה מה הוביל את בתה ללכת רחוק כל כך, משיבה האם בקול רועד: "אני חושבת על זה המון, אבל אין לי תשובה. לא היה חסר שלי כלום, לא אהבה ולא תשומת לב. בשום אופן לא כשלנו פה. אנחנו בסך הכל שני הורים שעובדים קשה כדי שהילדים שלהם יזכו לחינוך טוב". האם משתתקת ומביטה בתמונת בתה. "עד הקשר הזה היא היתה ילדה לתפארת. ילדה טובה ועדינה שרק רוצה לעזור לכולם. אבל מאז שהכירה אותו היא הפכה אטומה לגמרי. היא אמרה לנו 'חאסן שונה, הוא אחר, לא כמו כולם'. גם ברגעים הבודדים שהיא כן הבינה שזה קשר פסול והבטיחה שהיא נפרדת ממנו, הוא לא הרפה ולא ויתר  בסוף חזרה אליו".

האם מסבירה כי העיר לוד, אשר בה הם מתגוררים, טומנת בחובה סכנות רבות לצעירות יהודיות. "לוד היא עיר שהסכנות בה לא פשוטות. הבנות כאן חשופות יום יום לבני המיעוטים בדרך לבית הספר ובחזרה. זה בפירוש יכול לקרות לכל אחת. הבת שלי היתה בת רגילה לחלוטין, מלאה שמחת חיים, מוקפת חברות. הבת שלי נפלה קורבן. אנחנו גרים בצמוד לערבים והם כל הזמן מושכים ומפתים את הבנות התמימות שלנו. הם מספקים להן אייפונים, ג'ינסים יקרים, תכשיטים, שעוני זהב ומה לא. ככה הם מסנוורים אותן. לצערי, אין חסינות כמעט לאף אחת. בחלומות הכי גרועים שלי לא חלמתי שזה יגיע אלי הביתה".

"אנחנו משפחה יהודייה ואנחנו גאים בזה", מדגיש  האב. "לעולם לא נוכל להשלים עם קשר כזה. ניסינו הכל, אפילו נפגשנו עם אבא שלו כמה פעמים והבהרנו חד משמעית מה אנחנו חושבים על זה. אבא שלו אמר לנו במפורש שגם הוא מתנגד לקשר, אבל בתכל'ס שום דבר לא עזר". האב מתאר את ההתמודדות היומיומית עם הבת: " היתה אומרת שהיא הולכת לבית הספר ובעצם הוא היה אוסף אותה והם היו מסתובבים יחד. ימים שלמים היא נעדרה מבית הספר". בתחילת שנת הלימודים הנוכחית כבר הודיעה להוריה כי היא איננה ממשיכה בלימודיה. " קטינה והיא היתה אמורה להיות במסגרת חינוכית, אבל אף אחד לא הרים טלפון להתעניין בשלומה ולברר מה קורה איתה. אפילו לא שיחה אחת", מציין האב.

בחודשים האחרונים המצב בבית הלך והידרדר. ההורים פנו לגורמי רווחה בלוד וביקשו להוציא את בתם לפנימייה. "הכל נהיה מסובך. שמחת החיים בבית נעלמה. היא התחילה לעבוד במסעדה ואז הסתבר לנו שהיא עובדת יחד איתו במסעדה ששייכת לדוד שלו. הרגשנו חסרי אונים וחשבנו שאולי מסגרת רחוקה תנתק אותו ממנה. זעקנו למערכת שהילדה שלנו בסכנה, והתשובות שקיבלנו היו 'צריך לבדוק קריטריונים, לעבור ועדות'… זו היתה מפולת שלג שאף גורם לא התייחס אליה מספיק ברצינות", אומר האב

כאילו לא די בכך, כמה וכמה פעמים בחודשים האחרונים נוקבו צמיגי המשאית של האב ורכבם הפרטי. "הסבירו לנו שזה מסר ממנו: 'תעזבו אותה בשקט, אחרת לא יהיה טוב לאף אחד'. הוא לקח לנו את הילדה, מה עוד הוא רוצה?" שואלת האם. לאב העובד למחייתו כנהג משאית נוכו מהמשכורת אלפי שקלים בסך עלות הנזק. מהמשטרה, טוענים ההורים, הם אינם זוכים להגנה מספקת גם כיום. "רק אחרי שיקרה אסון הם יתעוררו? למה אני צריכה לפחד לישון בלילה בבית שלי?" שואלת האם בחוסר השלמה.

 "חיים בסיוט"

מאז אותו ערב שבו יצאה  מפתח ביתה ולא שבה, החיים בבית  הפכו לבלתי נסבלים, כהגדרתם. השבוע, במהלך הראיון, ישבו בני הבית בסלון מוקפים בשכנים וחברים, ממתינים לאות חיים מהבת האובדת. כל שיחת טלפון מקפיצה את כולם. הם מחפשים כל בדל אינפורמציה. נכנסים לחשבון הפייסבוק שוב ושוב. את מזוזות הבית החליפו. מדי יום הם הולכים לתחנת המשטרה לבדוק האם יש חדש. "אנחנו חיים בסיוט", מודה האב. "יש לנו את החיים לפני שהיא יצאה מהבית והחיים שאחרי. אנחנו רק רוצים כבר לראות את הילדה חוזרת בריאה ושלמה".

המשטרה טוענת שהיא הלכה מרצונה החופשי. אולי היא רק בוחרת לא לחזור?

"קודם כל מדובר בקטינה, ואני כהורה דורשת מהרשויות שיחזירו את הילדה שלי אליי. אבל מעבר לזה, ברור לי, לצערי, ש מוחזקת בניגוד לרצונה", מדגישה האם. "גם כשהיתה בקשר איתו היא היתה כל ערב חוזרת הביתה. אני אמא, ואני יודעת שהילדה שלי לא תקום ותלך מרצונה. זו לא הבת שלי. יש לה כאן הורים ומשפחה שאוהבים אותה וזה לא מתאים לה. הבת שלי מוחזקת בניגוד לרצונה ובכפייה, נקודה".

בשבוע שעבר חסאן נעצר ונחקר בידי משטרת לוד, אולם כעבור מספר ימים שוחרר למעצר בית, לאחר שכצפוי הכחיש בחקירתו כל קשר ל ולהיעלמותה. "הוא נעצר כי הוא האחרון שהיא היתה איתו. אבל הוא כמובן הכחיש כל קשר והשוטרים משום מה בחרו להאמין דווקא לו. אני בטוחה מעל לכל ספק שהוא יודע איפה הילדה שלי".

ביום שלישי שעבר, לאחר שלושה שבועות של היעדרות, יצרה נ לראשונה קשר עם אחותה הגדולה, , ולשאלתה היכן היא נמצאת מסרה  כתובת ברחוב הגפן בבאר שבע ."היא נשמעה מאוד מפוחדת. מאוד קצרה בשיחה", מספרת האחות. "זה מה שבעצם יותר מפחיד אותנו. אמרתי לה 'בבקשה תחזרי הביתה. תעלי על מונית ספיישל. כל המדינה מחפשת אותך'. למה היא התקשרה דווקא כשהחבר שלה נעצר על ידי המשטרה? כנראה היא זועקת לעזרה. בקול שלה שמעתי מצוקה". לאחר הדיווח מיהרו חוקרי המשטרה לכתובת שנמסרה, אך גילו שם אתר בנייה שומם של רשת רמי לוי. את הם לא מצאו שם. גם האב שלום נסע עם חבר לחפש אחריה בעיר הדרומית. "הגענו לכתובת הזו, אבל כל מה שהיה שם זה בדווים ואתר בנייה. עברנו פינה פינה, קראתי לה בקול וכלום. אנחנו לא ישנים, אשתי בוכה בלי הפסקה. אני חושש  במצוקה", אומר האב.

השבוע קיבלה המשפחה מידע חדש על פיו נראתה בתחנת הדלק במושב נחלים. שלום האב נסע לשם במהירות. מנהל התחנה הראה לו את סרטון האבטחה, בו רואים בבירור את מספר הרישוי של הרכב האמור. בסרטון נראית גם נערה לובשת קפוצ'ון בצבע לבן, בלוויית צעיר ערבי. המתדלק העיד שהוא משוכנע כי מדובר . בסרטון לא ניתן אמנם לראות את פניה בבירור, אך הוריה מציינים כי לבתם אכן יש קפוצ'ון זהה. "לקחתי את מספר הרכב ומסרתי למשטרה, אבל מאז לא נעשה עם זה דבר. הם ישנים שם במשטרה. הייתי מצפה מהמשטרה להפוך כל אבן ולחקור ללא הפסקה עד שנשלנו תימצא",

"אני בטוחה שכבר מתגעגעת ורוצה לחזור הביתה", מוחה האם דמעה ומוסיפה: "פה הבית שלה ולא בשום מקום אחר. כולנו אוהבים אותה וכל כך דואגים לה. אנחנו רק מתפללים שהילדה שלנו תחזור אלינו מהר הביתה. הזעקה שלי היא גם לכיוון חברי הכנסת שחייבים לחוקק חוק שיאסור על קטינות יהודיות לחיות עם בני מיעוטים. זה מצב מאוד מסוכן וצריך להגן על כל הצעירות התמימות האלו שמתפתות".

להשקיע כמו בנוער הגבעות

ואכן  איננה לבד. הרשויות מדווחות על מספר גבוה של למעלה מאלף פניות על חטיפות ומערכות יחסים מתוך כפייה של נשים ונערות על ידי בני מיעוטים. יו"ר ועדת העלייה והקליטה, ח"כ דני דנון, קיים לפני שבועיים דיון דחוף בכנסת בנושא: "יש לעצור את התופעה הקשה הזאת לפני שיהיה מאוחר מדי. הקשרים מתחילים מרצון על ידי פיתוי, ונגמרים בכפייה של התעללות נפשית ופיזית". לדברי ח"כ דנון, אלף פניות הן רק קצה הקרחון ומקרים רבים נוספים כלל אינם מדווחים. "יש לפעול באופן מיידי כדי להציל את הנשים האלה ולמנוע מצעירות נוספות להיכנס למעגל האימה הזה", אמר דנון והוסיף: "אני קורא להקמת צוות ממשלתי לטיפול בבעיה על ידי בניית תוכניות מניעה, לבחון מתן סמכויות נוספות לראשי הערים ולפתור את הסוגיה באמצעות חקיקה בכנסת".

גם נציגי ארגון 'יד לאחים' השתתפו בישיבת הוועדה, וחשפו כי בשנה האחרונה בלבד הגיעו לארגונם חמישה מקרים של ילדות צעירות בנות 11 בלבד הנמצאות בקשרים סבוכים עם בני מיעוטים. ככל שגילן של הקטינות גבוה יותר, עולה מספרן לעשרות רבות. הנציגים הביאו בוועדה גם את דבריו של סגן ראש עיריית עפולה, מר בוריס יודיס, שסיפר כי לאחרונה מגיעות אליו אמהות שבוכות על ילדותיהן בנות 12 ו-13 שעברו להתגורר בכפרים ערביים באזור.

עוד דיווחו נציגי 'יד לאחים' למשתתפי ועדת הקליטה כי ארגונם הכשיר צוות של עובדות סוציאליות וניצולות הארגון, שיעבירו הרצאות בבתי הספר על תופעת הבנות היהודיות המתגוררות בכפרים ערביים ועל הסכנות הטמונות בה. משרד החינוך אינו מאשר פעילות זו בבתי הספר הממלכתיים, גילו נציגי הארגון, ואף הורה לבטל כמה הרצאות שתוכננו בבתי ספר. "אנו ב'יד לאחים' בטוחים כי בשל פחדם של גורמים ממשלתיים להתערב בנושא ולהצטייר כגזענים, נמנעת מודעות רחבה ושיח ציבורי בנושא, והתופעה פושה בצעדי ענק בכל רחבי הארץ. מקרים שכאלו אינם נחלתן של ערים מעורבות בארץ, אלא נמצאים בכל אזור ובכל עיר ללא יוצא מן הכלל, וכוללים נשים, נערות וקטינות בסיכון בכל גיל ומכל שכבות האוכלוסייה".

בנצי גופשטיין, מנכ"ל ארגון להב"ה 'למניעת התבוללות בארץ הקודש', רואה בסיפורה של דוגמה חיה לתופעה רחבה הרבה יותר: "לצערנו המקרה של הוא לא מקרה בודד. מדי שבוע אנחנו, בארגון להב"ה, מקבלים פניות של הורים הזועקים לעזרה ונתקלים בקשיים גדולים בניסיון לאתר את ילדתם האובדת. המשטרה והרשויות לא עושים די ומסתפקים באמירה שהילדה עושה זאת מרצונה.

"לאחרונה התקיים דיון בוועדה בכנסת בנושא כאוב זה של חטיפת הנערות, ומשרד החינוך הודה בוועדה שהם לא מכניסים את אנשי ארגון להב"ה לבתי הספר מחשש ל'גזענות'", מציין גופשטיין. "אנחנו דורשים מהמשטרה ומהרשויות להשקיע את אותם המשאבים שהם משקיעים נגד נוער הגבעות, כדי להציל את אותן נערות ולחנך אותן על האסון הטמון בקשרים עם גויים".

לשאלת 'בשבע' בנוגע לטענות המשפחה על התנהלות לקויה של משטרת ישראל בעניינם, נמסר לקונית מלשכת השר לביטחון פנים כי ״מדיניות השר בכל הנוגע לטיפול בתיק נעדר הינה כי יש לפעול באופן מקצועי ויסודי ולהסתייע באמצעים העומדים לרשות המשטרה על מנת לבצע עבודתה נאמנה״.

גם משטרת ישראל מצידה רואה את טיפולה בפרשה כמקצועי ויסודי. רב פקד לאה זוהר, דוברת מרחב השפלה, מסרה כי: "תחנת משטרת לוד מטפלת בכל אירוע ובכל תלונה באופן המקצועי והרציני שניתן לצפות. מרגע פניית הרווחה וקבלת תלונה על העדרה של הקטינה, משטרת לוד ביצעה כל הפעולות הנדרשות לטיפול בתיק נעדר, כולל כל הבדיקות המקצועיות, מעצר החבר לחמישה ימים ואשר כיום נמצא במעצר בית חמישה ימים. כמו כן הוקם צח"מ תחנתי (צוות חקירה מיוחד, ר"ג) בראשות ראש משרד החקירות, ואנו עדיין ממתינים לתוצאות הבדיקות המקצועיות", מסרה זוהר.