אודות ארגונינו
ארגון להב"ה – ראשי תיבות למניעת התבוללות בארץ הקודש. נוסד בחג החנוכה תש"ע (17.12.2009). בפרסום הראשון של הארגון הוכרזה מטרת הארגון: "לאור המצב הקשה של ההתבוללות בארץ הקודש בעת האחרונה, התאחדו מספר אנשים המייצגים גופים שונים העוסקים שנים רבות בהצלת בנות ישראל להקמת ארגון על למלחמה בהתבוללות בארץ הקודש. שמנו לנו למטרה להגיע לאותן הבנות לפני שהן מגיעות לכפרים. "
צוות להב"ה
את הארגון ייסדו והקימו בנצי וענת גופשטיין, שלאחר שנים רבות של פעילות בגופים שונים למען בנות ישראל החליטו להקים ארגון שיטפל בשורשי הבעיה, לא להיות הבית חולים שמתחת לגשר אלא לתקן את הגשר.
בנצי גופשטיין הוא מנכ"ל הארגון וענת גופשטיין היא ראש הצוות הטיפולי של הארגון.
הארגון מעסיק אנשי מקצוע הנותנים מענה ראשוני לנערות ולנשים, וצוות המלווה את הנערות, הנשים וילדיהן לאחר מכן.
כמו כן הארגון מפעיל מחלקה משפטית שנותנת ייעוץ משפטי ראשוני לנפגעי ההתבוללות ובמידת הצורך ממשיכים בניהול התיקים המשפטיים בערכאות השונות.
עקרונות להב"ה
במסמך הייסוד של ארגון להב"ה נכתבו עקרונות הארגון והסיבות להקמתו:
אהבת ישראל
אהבת ישראל — לאהוב כל יהודי ויהודי, לא משנה היכן הוא, לא משנה מהן דעותיו, לא משנה מקום מגוריו, לא משנה צבע עורו או איזה שפה הוא מדבר בינתיים. כל היהודים הם חלק מהכלל הגדול, עם ישראל. כולנו אחים, ואהבת אח את אחיו היא היא אהבת יהודי את רעהו. זהו הבסיס של ארגון להב"ה.
אצלנו אין מסתפקים בתשלום מס שפתיים למושג "אהבת ישראל", אלא אנחנו פועלים על פיו. אין גבול למה שנהיה מוכנים לעשות כדי לעזור ליהודי או יהודיה בצרה. המצוה לא תעמוד על דם רעך מחייבת אותנו להציל כל יהודי, אך לא רק מסכנה פיזית, אותה מצווה מחייבת אותנו לפעול גם בסכנה רוחנית.
כך לימדונו רבותינו: "מנין לרואה את חברו שהוא טובע בנהר או חיה גוררתו שהוא חייב להצילו? ת"ל 'לא תעמוד על דם רעך'" (סנהדרין עג.). וכן מצוה אף לחלל שבת כדי להציל את נשמתו של יהודי, כפי שפוסק המחבר (שו"ע או"ח, סימן ש"ו סעי' י"ד) "מי ששלחו לו שהוציאו בתו מביתו בשבת להוציאה מכלל ישראל, מצוה לשום לדרך פעמיו להשתדל בהצלתה, ויוצא אפילו חוץ לשלש פרסאות ואי לא בעי בית דין כופין עליו”
המגיפה
אנחנו נמצאים היום בארץ ישראל במלחמה מתמדת, לצערינו, האויבים שלנו נלחמים בנו גם דרך פגיעה בבנות ישראל, לעיתים קרובות מידי אנחנו נחשפים למקרים של אויבים המשפילים ומנצלים בנות אך ורק בגלל שהן יהודיות. מקרים של קטינות תמימות שמנוצלות על ידי גברים כחלק מהמלחמה שלהם בעם ישראל.
תופעת ההתבוללות פוגעת בכל שכבות הציבור, בכל המגזרים ובכל איזורי הארץ בממדים אדירים. התופעה לא מדלגת על הציבור הדתי או החרדי ורבות מהקרבנות מגיעות ממשפחות ובתים נורמטיביים.
דירות חירום
ב'להבה' לא מסתפקים בהצלת הבנות וילדיהן תוך חירוף נפש, אלא מעניקים בית חם וסביבה תומכת לאורך התהליך השיקומי של הנשים והילדים בבתים משלהם ומסייעים להם ככל הניתן על מנת שיקימו בתים לתפארת.
חמ"ל להב"ה
עיון בדפי היומן של חמ"ל 'להבה' מקנה תחושה של עיון במסמכי חדר פיקוד קדמי. כל שעה מולידה עמה פניות חדשות שנבדקות, מאומתות ומוציאות חוליות לפעילות.
הפניות מגוונות וכל אחת נוגעת ללב. לעתים תהיה זו חברה מסורה, או מישהו מבני המשפחה שהחליט להבעיר עוד זיק של תקווה ולא לנתק את הקשר עם הבת שהחליטה לכרוך את גורלה בערבי צעיר שהרגע הכירה.
לעתים תהיה זו הצעירה עצמה שכבר הבינה לאיפה נפלה ומצליחה ליצור קשר עם מוקד החירום בתקווה שמישהו יאזין לסיפור, ינסה למשוך בחוטים ויביא קץ לסבל המתמשך שהיא חווה.
ולעיתים מדובר בגבר שנפל וחשב לקשור את גורלו בדת אחרת בעקבות חלומות על אהבה או בעקבות מסיתים ומדיחים הפועלים ללא מפריע במדינת ישראל, גם הם שבים לעמם בסיוע ארגון להב"ה.
אין יאוש בעולם כלל
אנחנו בארגון להב"ה לא מחכים שהבת תרצה לעזוב את הגוי, אנחנו פונים אליה ברגע שאנחנו שומעים על המקרה ומשכנעים אותה בדרכי נועם לעזוב אותו. לא תמיד אנחנו מצליחים אבל אף פעם אנחנו לא מתייאשים, שוב ושוב ננסה לשכנע את אותה בת, כי לכל אחת אנחנו מתייחסים כאילו היא הבת שלנו.
אמרת חז"ל "כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא" מיושמת אצלנו יום יום הלכה למעשה.
אצלנו אין מסתפקים בתשלום מס שפתיים למושג "אהבת ישראל", אלא אנחנו פועלים על פיו. אין גבול למה שנהיה מוכנים לעשות כדי לעזור ליהודי או יהודיה בצרה. המצוה לא תעמוד על דם רעך מחייבת אותנו להציל כל יהודי, אך לא רק מסכנה פיזית, אותה מצווה מחייבת אותנו לפעול גם בסכנה רוחנית.
מדינה יהודית
לאחר 2000 שנות גלות חזרנו לארץ הקודש, על מנת להקים בה מדינה יהודית, על כך חלם כל יהודי בגלות, במרוקו או בפולין, בגרמניה ובתימן, התהווה החלום של שיבת ציון, על הקמת מדינה יהודית בארץ הקודש, הוא לא התפלל למדינת כל אזרחיה, אלא למדינת ישראל מדינתו של העם היהודי.
ארגון להב"ה פועל ככל יכולתו על מנת שהמדינה אכן תהיה מדינה יהודית – אמיתית.
תופעת ההתבוללות פוגעת בכל שכבות הציבור, בכל המגזרים ובכל איזורי הארץ בממדים אדירים. התופעה לא מדלגת על הציבור הדתי או החרדי ורבות מהקרבנות מגיעות ממשפחות ובתים נורמטיביים.
המטה למלחמה במסיון
במסעות הצלב ובשנות האינקוויזיציה ניסתה הכנסיה הנוצרית לחסל את העם היהודי, הם הרגו וטבחו ולא חמלו, הם הכריחו יהודים להמיר את דתם בחרב ובהרג, מאות אלפים מבני עמנו נרצחו על ידי הצלבנים ותלמידיהם ימ"ש. וגם כאן ועכשיו הצאצאים של אותם רשעים ממשיכים לנסות ולהמיר יהודים על דתם, הפעם לא בחרב, אלא בשירים, אוכל, ועזרה כביכול לעניים. ובמקום שמדינת ישראל תילחם באותם מיסיונרים ימח שמם היא אף עוזרת להם ומפנה אליהן משפחות.
אנחנו בארגון להבה הקמנו את המטה למלחמה במיסיון על מנת להילחם בצלבנים המודרניים. אנחנו נגיע לכל מקום שהם מנסים ליטול נשמות. לא ניתן להם להעביר יהודים על דתם, כי בנפשנו הדבר. אין מקום למיסיון בארץ הקודש.
משמר הכבוד היהודי
התדמית הגלותית של היהודים כיצורים חלשים שאפשר לדרוך עליהם, שאינם משיבים מלחמה, היא תדמית שחייבת להשתנות. תדמית זו לא רק גורמת נזק מיידי ליהודים, אלא גם מנציחה את עצמה. כאשר יהודי בורח או נותן לעצמו להירמס, זאת ערובה לכך שבעתיד יותקף עוד יהודי בגלל התדמית שנוצרה והונצחה.
יותר מזה, כאשר הוא בורח, היהודי מתחיל להאמין שהוא אכן חלש. הוא מתחיל לאבד את הטיפה האחרונה של ביטחונו וכבודו העצמי. כבר ברור לו, שבפעם הבאה הוא שוב יברח, וגם בפעם הבאה וגם בפעם שלאחריה. הרבה מן השנאה העצמית שמוצאים אצל הדור הצעיר היא תוצאה של סלידתם ממה שהם רואים כחולשה שלהם ושל היהודים ככלל. לא נסכים שישפילו יהודים בארץ ישראל בגלל שהם יהודים, יריקה על יהודי או סטירה ליהודי הרי היא כמו יריקה כלפי ריבונו של עולם.
אנחנו רוצים ליצור יהודים חזקים מבחינה פיזית, אמיצים ועזי נפש ללא חת, המשיבים מלחמה שערה. באנו לשנות תדמית בת אלפיים שנה של גלות, תדמית שחייבת להיקבר, כי היא קברה אותנו. אנו מתאמנים כדי להגן על חיי היהודים ועל זכויות היהודים. אנו לומדים להילחם, משום שעדיף לדעת איך להלחם ולא להזדקק לכך, מאשר להזדקק לכך ולא לדעת איך להילחם.
הכבוד של הבנות שלנו, בנות ישראל, הוא הכבוד שלנו, השפלה של בת יהודיה, היא השפלה שלנו.
באהבה ובמסירות נשמור על כל יהודיה, נהיה שם, נגן עליה, נסביר לה שהיא בת של מלך!
ובת של מלך – יוצאת רק עם בן של מלך
גאווה יהודית
גאווה פרטית היא דבר פסול, אך הגאווה שלנו ביהדותנו, בתולדותינו, בסבל שעברנו ובנצחוננו על סבל זה אינה גאווה פרטית. היא אינה גאווה שלילית. זו גאווה עשירה, גאווה בה זכינו בעמל רב.
אנחנו מתגאים שאנחנו הבנים של הקב"ה, שבנו הוא בחר מכל העמים, על כך גאוותינו. עלינו לחנך את ילדינו להיות גאים ביהדותם, לקום כל בוקר ולשמוח "ברוך שלא עשני גוי" לשמוח ולהתגאות בכך שאנחנו יהודים.
אין מקום ביהדות ל"גאווה" אחרת, אנחנו מבינים ויודעים שיש כאלה שיש להם קשיים, אנחנו יודעים שיש כאלה שיש להם נטיות הפוכות, אנחנו מבינים אותם, אנחנו מחבקים אותם, ונעשה הכל לעזור להם כדי שיוכלו להקים משפחה אמיתית, משפחה יהודית ובריאה. נפנה אותם לאנשי מקצוע ונלווה אותם ביודעינו שהדרך ארוכה וקשה אך היא אפשרית, שהרי הקב"ה לא נותן לאדם ניסיון שהוא לא יכול לעמוד בו.
אך לא נסכים בשום פנים ל"מצעדי תועבה" זאת היא לא גאווה. ובמיוחד לא בעיר הקודש ירושלים, מידי שנה אנחנו בארגון להב"ה מפגינים מול מצעד התועבה בירושלים.
קדימה- להב"ה!
על חברי להב"ה להיות חמושים בעוז והדר כדי לנוע קדימה למרות המכשולים שיהיו תמיד בדרך; כדי להתקדם נגד מתנגדי ומחלישי היהדות; כדי להמשיך קדימה מול גינויים והעלבות אישיות; כדי לעמוד מול חיצים וקלעים של מתנגדים ואף מול מחאות של אהובים. אנשים קטנים אינם יכולים לסבול ענקי רוח; הם מזכירים להם את חולשותיהם.
חברי להב"ה נושאים בתוכם חזון ועוצמה, ולכן הם עתידים להיות מותקפים. הם חייבים להפנים סולם ערכים, להבין מה חשוב באמת, להבין ש"לא על הלחם לבדו יחיה האדם". הכישלונות עלולים לגרום לפעמים לתחושת ייאוש, אך חייבים ללמוד את הסבלנות, ולאחוז בביטחון בצור ישראל.
האמונה והביטחון בקב"ה ובנצחיותו של עם ישראל הם המעניקים ביטחון לפעילי להב"ה. לא משנה כמה קשה המשימה; לא משנה כמה בלתי אפשרית נראית המשימה; אם זו משימה צודקת, אם זו משימה קדושה, היא תצליח — כי היא חייבת להצליח. האמונה בעם ישראל ובנצחיותו בוערת בתוך הלהב"ה. אש זו, מהרגע שניצתה, לעולם לא תכבה.
שמירה על החוק
ארגון להב"ה הוא לא מחתרת, מטרת הארגון לשמור על בנות ישראל וכבוד ישראל, הארגון פועל לפי החוק ותוך שמירה על החוק. אנחנו קוראים לכל פעילי הארגון לעבוד רק על פי חוק.
דבר היו"ר
התבוללות היא אסון ובידינו לעצור אותו
יום יום אנחנו נתקלים בחמ"ל של להב"ה בפניות קשות הזועקות לשמים: 'תצילו את הבת שלי', 'אחותי הולכת עם ערבי', 'אשתי הכירה ערבי שעבד אתה בבית החולים'.
המשותף לכל הפניות האלו הוא הבכי והייאוש: "הרמתי ידיים, התייאשתי, אין לי יותר מה לעשות".
והתשובה שאנחנו נותנים לכולם היא: אף פעם אל תתייאשו! הבנות והבנים שלנו הם קודש, יהלומים שקצת התלכלכו שלא באשמתם, כפי שלימד אותנו מרן הרב אליהו זצ"ל. אם נתכופף ונרים אותם, ננקה אותם אפילו קצת, הם יחזרו הביתה יפים יותר, מבריקים.
את עיקר המאמצים שלנו אנחנו משקיעים במניעה; להקדים תרופה למכה, להגיע לאותן נערות לפני שהן מגיעות לכפרים הערביים. להסביר לנער ולנערה את הסכנה שבהתבוללות, את היופי שביהדות.
אנחנו לא מפחדים לדבר על כך שהתבוללות היא אסון לא רק בחוץ לארץ אלא גם בארץ הקודש. לא לחינם התנועה הרפורמית רודפת אחרי באופן אישי בשנים האחרונות. אלה שמעודדים התבוללות בחוץ לארץ מנסים לתקוע יתד גם בארץ, ופונים מידי כמה חודשים ליועץ המשפטי לממשלה ולבית המשפט העליון בדרישה להעמיד אותי לדין.
בימים אלו אני מתמודד עם כתב אישום שהוגש כנגדי על ידי הפרקליטות בגין הסתה לגזענות. נפל דבר בישראל! היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ופרקליט המדינה שי ניצן, עושי דברם של התנועה הרפורמית, החליטו שמלחמה בהתבוללות היא גזענות! כנראה שאין בישראל חופש ביטוי כאשר הדבר מנוגד לדעתו הקובעת של שי ניצן.
לא יעזור להם אמשיך לפעול למען בנות ישראל ולמען מדינה יהודית, בעזרת ה' ננסה לעשות הכל כדי להציל את הילדה הבאה שיכולה להיות גם הבת שלכם. בעצם, היא אחות של כולנו, הבת של כולנו.
באהבת ישראל,
בנצי גופשטיין
