אל מול תקשורת עוינת

אל מול תקשורת עוינת

אל מול תקשורת עוינת

השבוע הוזמנתי לרשם העמותות לצורך בדיקת עומק על עמותת 'הקרן להצלת עם ישראל', העמותה שלנו שפועלת למניעת התבוללות. כל הפעילות של הקרן היא חוקית למהדרין, כמובן. העמותה פועלת בדיוק על-פי המטרות שהיא הצהירה עליהן – "מאבק בהתבוללות". אבל בעיני השר לביטחון פנים עומר בר-לב, שמנסה לקבל אהדה בתנועה הרפורמית, המטרות האלה לא כל-כך מוצאות חן, ועל-כן הוא פנה בדרישה לרשם העמותות על-מנת לסגור את העמותה. לצערי, במקום שרשם העמותות יבהיר לשר שהוא איננו גוף פוליטי, הוא פתח בחקירה כבקשת השר. אני בטוח, שגם הבדיקה של הרשם תגלה את הידוע לכל, שמלחמה בהתבוללות היא עדיין חוקית בארץ, ושכל הפעילות שלנו היא חוקית.

אבל לא רק השר לבטחון פנים מנסה לחבל בפעילות שלנו. השבוע נאצלנו גם להתמודד עם הכתב עמרי מניב, כן – אותו אחד שסילף ועיוות את דבריו של הרב נאומברג מישיבת נוה, ושבעקבות כך הושהה לתקופה קצרה מהערוץ. אותו כתב 'חשף', כביכול, פעילות של יהודים ברמלה ולוד. בשעה שיהודים מותקפים שם על בסיס יומי ויריות של ערבים הם דבר שבשגרה, אותו כתב מתהדר בכך שהכניסו סוכן, כביכול, לקבוצות וואטסאפ, והוא הצליח לשמוע ולהפליל יהודים שאכפת להם ונמאס להם מהטרור הערבי היום-יומי ומאוזלת ידה של הממשלה.

אין צורך לומר, שאנחנו מתנגדים לכל פעילות לא חוקית, אבל לפני הכל צריך פרופורציות. במוצאי שבת, כאשר עמרי מניב העלה את הפרומו לכתבה, אנחנו היינו עסוקים בשני מקרים, שבמדינה מתוקנת היו אמורים להדאיג ולהעסיק את התקשורת הרבה יותר.

מקרה אחד הוא של נערה בת 16 מאחת ההתנחלויות באזור ירושלים, שנמצאת בקשר עם ערבי והעלתה בשבת תמונה לאינסטגרם שלה. בתמונה היא מופיעה ביחד עם ערבים ונשקים, אקדחים ותת מקלע. שבועיים קודם אתרנו אותה בכפר עקאב. אכן, מדובר בילדה בת 16!

המקרה השני שעסקנו בו הוא דיווח שקבלנו מזוג מפסגת זאב, על שתי בחורות שהם פגשו. הן היו נראות מפוחדות מאוד, ערבי זרק אותן מרכב בפסגה. הן היו צריכות ללכת להביא לו משהו ולחזור, הן לא היו מוכנות למסור מידע, אבל מהמידע הקטן שהן מסרו, ידענו מיד על מי מדובר. מדובר בבנות שברחו מהמוסד שבו הן נמצאות. אותן בנות מנוצלות לרעה על ידי עבריינים ונמצאות בסכנת חיים. בשני המקרים הפעלנו את כל הגורמים כדי להציל את אותן הבנות.

אבל המקרים הללו פחות מעניינים את עמרי מניב וחבריו בתקשורת. התקשורת, שיודעת היטב להעצים תופעה כשהיא מעוניינת בכך – שותקת שתיקה רועמת. מספר פעמים ניסינו לעניין את הערוצים הכלליים אודות הנערות בסיכון, אבל התקשורת לא מוכנה להתעסק בנושא הזה. זה לא פוליטיקלי קורקט.

אני מקווה, שהציבור השפוי במדינה – אלה שיודעים מה המטרות של התקשורת העוינת – לא יצרכו את אותם כלי תקשורת. ברוך ה', יש היום אלטרנטיבות. ישנו ערוץ 14, ישנו ערוץ 7, והאתרים 'סרוגים' ו'הקול היהודי', וישנו עיתון 'בשבע' וכן עלוני פרשת השבוע. אל תתנו כח לאלה שעושים הכל כדי שהמדינה הזאת כבר לא תהיה מדינה יהודית. אל תצרכו אותם ואל תאמינו לשקריהם.

 

פורסם בעלון השבת "מצב הרוח"

0

תגובות

אהבתם את הפוסט?! שתפו ...

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שיתוף ב print

מאמרים נוספים בלהבה