היא גדלה כמוסלמית, בת יחידה, הקטנה בין האחים. היא הייתה ילדה טובה ושקטה, מאוד צייתנית. אך תמיד הייתה לה חשיבה עצמאית. כשהיא התבגרה, הייתה קצת מרדנית, דבר שלא התאים לחברה הערבית.
תמיד רצתה ללכת לעיר הגדולה, להסתובב ולהיות בין יהודים. היא ידעה עברית, היא אהבה והעריכה כל כך את העם היהודי. היא הייתה כל כך שונה ממשפחתה. הם כל כך שמחו כשהיו פיגועים ונרצחו יהודים. אבל היא, לא הייתה שותפה לשמחה. כאב לה מאוד, היא בכתה שנרצחו יהודים. כשהעיזה להגיד את מה שחשבה, הם לעגו לה, קראו לה "היהודייה". היא הרגישה כל כך שותפה לעם ישראל, ורצתה להכיר את הדת היהודית.
היא החלה להתעניין ולקרוא תנ"ך. היא עשתה את זה בסתר, המשפחה גילתה את זה והפעילה כלפיה סנקציות ואלימות קשה. פעם היא ברחה מהכפר, הסתובבה בעיר. היא לא רצתה לחזור הביתה, אבל כשהגיע הלילה, לא היה לה לאן ללכת. היא חזרה הביתה, כל החמולה הייתה סביבה. היו כעסים, צעקות, לא הסכימו שהילדה תעשה בושות. הם הכניסו אותה לחדר סגור. שלא תצא עד שיחליטו מה עושים איתה. ואז נפלה החלטה: רצח על כבוד המשפחה.
במשך ימים ארוכים, היא הייתה כלואה בחדר סגור בקומה גבוהה, ואז היא הבינה שאין לה ברירה. חייה בסכנה. היא מורדת, אין לה סיכוי. משפחתה לא תוותר לה. המשפחה לא תתן לה אפשרות לבחור את דרכה. והיא? בוחרת בחיים. היא לא רוצה למות. ואם כבר למות אז למות כיהודיה. כל כך רצתה להתפלל לה', אבל היא לא הכירה את התפילה. רק הכירה את הברכה שמסמלת ביטחון בה'. היא שמה מבטחה בה' וברכה בכוונה עצומה: "ברוך אתה ה' אלוקנו מלך העולם שהכל נהיה בדברו", וקפצה מהחלון.
ישועת ה' כהרף עין. התפילה התקבלה. היא נפלה לארץ, השכנים נבהלו והזמינו מיד את כוחות ההצלה.
היא הובהלה לבית החולים וכך ניצלו חייה. היא עברה שיקום בבית החולים, אך משפחתה לא ויתרה. כשהרגישה סכנה לחייה, היא ביקשה עזרה. נאלצה לברוח ולהסתתר ממשפחתה. היא החלה לשקם את חייה, רצתה כל כך להיות להתגייר, לקבל עליה עול מצוות ולהיות יהודיה. בעזרת יהודים טובים שקיימו את המצווה החשובה של קירוב ואהבת הגר, היא עברה את הגיור בהצלחה והקימה בית נאמן בישראל.
את העבר שלה היא מחקה והחלה חיים חדשים.
לא פשוט להיות גר. לגרים אין משפחה, אין להם יחוס. אנו הבנים של האבות הקדושים לנו יש זכות אבות, להם יש קשר ישיר לקב"ה.
את מערת המכפלה שבחברון היא פוקדת הרבה, אבל יש מקום שהיא מחוברת אליו במיוחד. קבר ישי ורות, אשר בשכונת תל רומידה שבחברון.
רות המואביה, אם המלוכה והאם של הגרים בישראל.
רות שאמרה "עמך עמי אולוקיך אלוקי", שהביעה הזדהות עם הדת היהודית ועם ועם ישראל, דבקות בקב"ה ובמידותיו, שהייתה בעלת המידות הטובות והנאצלות.
כמו רות המואביה, כך גם היא. עם מסירות נפש, צנועה וחרוצה, מלאת אמונה והכרה בקב"ה ובתורת ישראל.
ולנו כל מה שנותר, לחבק ולקרב ולומר לה
אחותנו את היי ברוכה.
להבה - מונעים התבוללות
אנו לא שופטים את הנערות הללו אלא בחום ואהבה מראים להן את הדרך חזרה לעם היהודי.
“אהבת ישראל", זו הסיסמא של עשרות המתנדבים של להב"ה הפועלים 24 שעות ביממה להצלת נפשות.
ב'להבה' לא מסתפקים בהצלתן של בנות ישראל, תוך חירוף נפש, אלא מעניקים בית חם לחוסות בצילה, ודואגים להקמתם של מאות בתים בישראל, ולעיצוב חייהן מחדש.
