(צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק)

ארגון להבה פתח לאחרונה דירות מקלט עבור נשים ונערות שחולצו מערים או כפרים, שם גרו עם בן זוג ערבי.

בשיחה עם יו"ר ארגון להבה, בנצי גופשטיין הוא מסביר לסרוגים על הצורך בדירות המקלט האלה.

"מכיון שאנחנו מקבלים הרבה פניות של נשים ונערות, נתקלנו בבעיה שאין לנו איפה לשכן אותם כמקום חירום – כלומר בשלב הראשון.  מאוחר יותר אנחנו דואגים להם לדירה עם כל הזכויות שמגיעות להן, אבל בשלב הראשוני, אנחנו צריכים קלט חירום, כדי להביא אותם בלילה ולכן השכרנו דירה אחת באחד הישובים".

יותר מ-1,000 פניות בשנה

בדירה הזו אנחנו משכנים את הנשים והנערות, יש לנו מקום ל-4 אמהות כאלה עם ילדים, וברוך ה' זה מהווה הצלת נפשות. ברגע הראשון שהם מצליחות לברוח מהכפר, הם עדיין מבולבלות, לא יודעות אם לחזור למשפחה, מה האפשרויות שלהן. אז אנחנו נותנים להם את המקלט הראשוני ולאחר מכן את השיקום והחזרה לחיים הנורמליים.

מה ההיקף של התופעה בה צריך לחלץ בנות יהודיות מכפרים ערביים?

הבעיה היא לא רק בכפרים, הם נמצאות גם בערים מעורבות – בירושלים, בתל אביב, ברמלה ובישובים שבהם מתגוררים ערבים. לא תמיד צריך לחלץ אותן מכפר, אבל ברגע שהן בקשר עם בן זוג ערבי, אם הם נשארות באותו מקום מגורים, בן הזוג יכול להביא ולהטריד או לאיים עליהם כדי שיחזרו אליו. אנחנו מקבלים מעל 1,000 פניות בשנה, של סיפורים כאלה, וגם יד לאחים מקבלים מקרים כאלה. בשנים האחרונות הגילאים יורדים – כבר בגיל 12 ו-13 יש פניות, וזה קורה בכל המגזרים דתי-לאומי, חרדי, חילוני, אין מישהו שיכול להגיד שאצלו זה לא קורה.

הבנות מאוד מפוחדות וברגע שהיא מפוחדת, היא לא יכולה להישאר במקום שלה, בדרך כלל מדובר בבנות שגם מסוכסכות בבית, ולכן הן לא יכולות לחזור הביתה, וזו הסיבה שאנחנו נותנים להם את הפתרון הזה.

המדינה לא מסייעת

אתה מדבר על חילוץ והוצאה. באיזו מציאות הן נמצאות כשהן כבר מתקשרות אליכם?

בדרך כלל מי שמתקשר אלינו, אלה המשפחות שלהן – הבנות עצמן לא רוצות לצאת – אנחנו משכנעים את אותן הבנות וזה בינינו לבין גופים אחרים, אנחנו לא מחכים שהבת תתקשר לבקש עזרה, אנחנו משכנעים אותה, וברגע שהיא אומרת לנו כן, היא כבר לא יכולה להישאר, כי הן תלויות בחסדים של בני הזוג באוכל ובדיור,  לכן באותו רגע צריך להוציא אותה מיידית.

הבנות האלה גרות בערים בתוך הקו הירוק, או גם בכפרים פלסטינים?

יש מכל מקום. אין בזה כלל אחד. נשים עם ילדים בדרך כלל גרים בכפרים. נערות גרות בדרך כלל בערים, שם ערבים שוכרים להם דירה – בבת-ים, ירושלים ועוד מקומות כאלה. אין כלל, שאפשר להגיד שזה דווקא ממקום אחד.

אתם יוצאים במבצע התרמה, לצורך גיוס כספים עבור דירות המקלט האלה?

העלות החודשית גבוהה והמדינה מפריעה לנו.

למה המדינה מפריעה?

כי ארגון להבה בשבילם זה מקור להפרעה. הם לא מנסים לעזור, לפחות לא בגלוי. מתחת לפני השטח הם מסייעים קצת, אבל באופן ממוסד הם לא עוזרים. אז אנחנו צריכים למצוא את דירות המקלט, ואת האוכל ואת הביגוד והמשחקים לילדים, וכל הדברים האלה עולים כסף, בלי תקציבים ממשלתיים לא ממשרד הרווחה ולא ממשרד השיכון.

אנחנו מממנים את העלויות, באמצעות יהודים טובים, שתורמים כל אחד 100 שקל או 50 שקל, אין לנו עשירים גדולים, וככה אנחנו מצליחים להחזיק את הדירות האלה.

אין מצווה יותר גדולה מהצלת נפשות

ואיך אפשר לתרום? יש הדסטארט?

הדסטארט לוקח הרבה אחוזים, אז אנחנו מעדיפים שכל שקל ילך לנשים האלה ולילדים. לכן ההתרמה היא ישירות. אפשר דרך האתר שהקמנו.

מדובר בפדיון שבויים של ממש, ואין מצווה יותר גדולה מהצלת נפשות, ואחר כך כשאנחנו רואים את הנשים האלה והנערות מתחתנות עם יהודים ונולדים ילדים, אנחנו יודעים שהצלנו עוד דור ועוד נפש יהודיה.

אנחנו לא מבקשים מהאנשים לסכן את עצמם ולהיכנס לכפרים כדי לחלץ בנות, אבל אם אנחנו עושים את זה, אתם יכולים להיות שותפים.

מקור: http://www.srugim.co.il/194975-%D7%9C%D7%94%D7%91%D7%94-%D7%91%D7%A0%D7%A6%D7%99-%D7%92%D7%95%D7%A4%D7%A9%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%93%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%A7%D7%9C%D7%98