הגלות – עונש, לא פרס

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

מאחורי הלהבות // בנצי גופשטיין

 

הגלות – עונש, לא פרס

 

הפסוק האחרון בפרשת ויגש, בה ההתרגשות מגיעה לשיאה כאשר יוסף חושף בפני אחיו את זהותו, מתאר את אופי ההתאקלמות של בני ישראל במצרים: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד". הביטוי "ויאחזו בה" מצריך התייחסות מעמיקה, שכן ניתן היה להסתפק בתיאור "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד", וכידוע, דרכה של התורה לקצר; מדוע אם כן ראה לנכון הכתוב להוסיף את הביטוי "ויאחזו בה"?

 

מבאר זאת, בעל ה'הכלי יקר' באופן נפלא: "כל פסוק זה באשמת בני ישראל הוא מדבר. כי הקב"ה גזר עליהם 'כי גר יהיה זרעך' [דהיינו ארעיים], והמה ביקשו להיות תושבים [דהיינו קבועים] במקום שנגזר עליהם גרות… כך הפסוק מאשימם על ישיבה זו שביקשו אחוזה בארץ לא להם… וכל כך נשתקעו שמה עד שלא רצו לצאת ממצרים, עד שהוצרך הקב"ה להוציאם משם ביד חזקה. ואותן שלא רצו לצאת מתו בשלשת ימי אפילה".

כלומר, ברגע שבני ישראל הפכו את הגלות, שהיא ביסודה עונש ואמורה להיות ארעית, לדבר קבוע, רצוי ונכון מבחינתם ו"נאחזו בה" – הטיל עליהם הקב"ה עונש נוסף.

 

***

אי אפשר לקרוא את דבריו היקרים והמאלפים של 'הכלי יקר' מבלי להתייחס למשמעות האקטואלית שבהם: מהרגע שהנורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות הביאה לכך שניתן לקיים טיסות ישירות בין המדינות, עם ישראל על כל גווניו בורח מהארץ ונוהר לאבו דאבי ודובאי – חרדים, דתיים לאומיים וחילונים.

קידום מעמדה של ישראל למדינה מובילה וחזקה בכלל התחומים בין אומות העולם, באמצעות הסכמים בינלאומיים הוא דבר חשוב, שיש לברך עליו (כמובן, כל עוד הוא לא מגיע על חשבון האינטרסים הלאומיים בתוך ישראל – ריבונות יהודית ביהודה ושומרון והר הבית, יד קשה במלחמה באויבי ישראל וכו'). אך העזיבה ההמונית של רבבות יהודים את ארץ חמדה, עבור חופשה מפנקת ככל שתהיה בגלות – לא תורמת לקידום מעמדה וחוסנה הלאומי של ישראל, אלא יוצרת חילול השם חסר תקדים במימדיו. ואם לא די בכך, רק בשבוע שעבר נחשף בעיתון 'ידיעות אחרונות' כיצד הפכו האמירויות למקום פורקנם של עשרות צרכני זנות ישראלים, שעושים את הדרך הארוכה למדינות המפרץ רק לשם מילוי תאוותם. חילול השם על גבי חילול השם.

 

***

עם ישראל, בואו לא נהפוך את העונש לפרס, ואת הפרס לעונש. ארץ ישראל ניתנה לנו במתנה ע"י הקב"ה, אך המגורים והשהייה שלנו בה הם אינם רק זכות. הם חובה. ההיסטוריה שלנו מלמדת אותנו שמי שמואס בארץ חמדה – ארץ חמדה מואסת בו. אל לנו לשכוח זאת. שבת שלום.

 

לדיווחים ותרומות: 074-7871390
להערות: [email protected]

 

 

תגובות