בחודשים האחרונים אנו עדים לתופעה מדאיגה בחמ"ל של ארגון להב"ה: אנו מקבלים על בסיס שבועי פניות בהולות בהן בקשות לסיוע לקטינות, אשר נפגעו מינית על ידי בני עוולה ערבים בחסות הטיקטוק והרשתות החברתיות.

מתברר כי הטיקטוק הפך לאחד מכלי הנשק המרכזיים של הערבים במלחמה שלהם כנגד בנות ישראל. באמצעות הפלטפורמה, הם מפתים נערות קטינות, נפגשים איתן ואונסים אותן על רקע לאומני.

אלו לא תאוריות, ולא ספקולציות: סיפור מזעזע שאנו מלווים בארגון להב"ה בחודש האחרון, הוא סיפורה של א'. א' היא נערה בת 14 מיהודה ושומרון, שהכירה דרך הטיקטוק צעיר ערבי שהציג את עצמו כבן גילה. הם שוחחו רבות ברשת החברתית והוא ניסה לשדל אותה למפגש בניהם. הנערה היססה לקיים מפגש, אך על מנת לתת לו את התחושה שהם בקשר חברי, היא שיתפה אותו במקום המגורים שלה והיכן היא לומדת.

בוקר אחד הוא שלח לה הודעה שהוא חייב לפגוש אותה לפני שהיא מגיעה לאולפנה, וכי הוא יאסוף אותה מתחת לבית ויקח אותה בעצמו ללימודים. אחרי כמה דקות, הוא פשוט הציב לה עובדה: הוא כתב לה כי אין דרך להתחמק משום שהוא נמצא מתחת לבית שלה. הנערה המבוהלת פחדה שהמשפחה תגלה על הקשר המפוקפק שהיא מנהלת, ולכן הסכימה לרדת אל הרכב, בו חיכה לה אותו בן עוולה יחד עם בן משפחתו. השניים, כצפוי, לא לקחו אותה אל הלימודים: הם נסעו ליער הקרוב לביתה ושם אנסו אותה באכזריות מספר פעמים. כשסיימו לבצע את זממם, העלו אותה לרכב, והסיעו אותה לבית הספר, שם הורידו אותה מהרכב, מושפלת וחבולה.

הנערה המבועתת נכנסה לבית הספר חפויית ראש, ושיתפה את חברתה הטובה בפרטים. זו הזעיקה את ההנהלה. ההנהלה זימנה את ההורים באופן בהול. המשטרה כמובן עורבה, וזמן קצר לאחר מכן נעצרו שני ערבים תושבי מזרח ירושלים, בחשד לאונס ובעילה שלא בהסכמה. מעצרם הוארך מספר פעמים, אולם בתום שלושה שבועות הם שוחררו. עד כה, לא הוגש נגדם כתב אישום.

את כל הפרטים הלל אני מכיר כמובן מהמשפחה, שפנתה אלינו בבקשה לסיוע. אשתי ענת, המשמשת כראש מערך הטיפול בבנות בלהב"ה, נסעה מיד עם קבלת הפרטים אל הנערה על מנת לפגוש אותה ולבחון כיצד ניתן לסייע לה. כשהיא חזרה מהפגישה, היא תיארה בפניי נערה שהפכה לשבר כלי: מאז המקרה היא לא שבה לאולפנה, החיים שלה נעצרו והיא חיה בתחושות אשם קשות ומתקשה לנהל שגרת חיים. היא לא יוצאת מהבית ומנותקת מהחברה; מכונסת בתוך הכאב והאובדן שלה.

ואני תוהה בכאב: כיצד המערכת מתעלמת מהטרור הזה? כיצד בני העוולה שוחררו אחרי שלושה שבועות? איפה הפרקליטות, שבמקרה הפוך הייתה מגישה מזמן כתבי אישום ומבקשת להאריך את מעצרם של הנאשמים עד תום ההליכים? איפה ארגוני הנשים? איפה התקשורת? למה הסיפור של א', נערה אומללה בת 14 שנאנסה באכזריות, לא פותח מהדורות?

מקומם אותי לדעת שמדינת היהודים מתעלמת מתופעה קיימת של פגיעה בבנותיה ומתקשה לקרוא לבעיה בשמה – טרור לאומני. אנו בארגון להב"ה לא נשקוט עד שהפושעים הללו יועמדו לדין וישלמו על הפשע החמור שביצעו. אנו נזעק את זעקתה של א', שהיא זעקתו של העם היהודי על הפגיעה באחותנו מקדמת דנא: "הכזונה יעשה את אחותנו?!"

פורסם בעלון השבת "מצב הרוח".