המתכון לשגעון
בפרשתנו, פרשת כי תבוא, מובאות הברכות והקללות שנצטוו הלויים לקרוא באזני העם עם כניסתם לארץ. הברכות מלוות בשמחה רבה, והקללות, כמובן – להפך. אחת הקללות הקשות ביותר בפרשה היא זו –"בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ נְתֻנִים לְעַם אַחֵר, וְעֵינֶיךָ רֹאוֹת, וְכָלוֹת אֲלֵיהֶם, כָּל-הַיּוֹם; וְאֵין לְאֵל, יָדֶךָ" ועל זה ממשיכה התורה ואומרת – "והיית משוגע ממראה עיניך".
כמה כואב, שקללות אלו מתקיימות דווקא כאשר יש לנו סוף סוף מדינה ריבונית וכח צבאי. אבל זו המציאות. אין דבר יותר קשה מלראות הורים שיושבים ובוכים, כאשר הבת שלהן הולכת לעם אחר ועיניהם רואות, והם מרגישים שאין להם מה לעשות. וכאשר הם פונים לרשויות או למשטרת ישראל, הם מקבלים את התשובה: "מצטערים, אין מה לעשות". זה בדיוק המתכון לשגעון. ואנחנו, הצוות שלנו – שם בשבילם, בשביל ההורים האלו, יושבים ושומעים ובוכים יחד איתם, ומנסים לעשות הכל כדי להחזיר אותם. לא תמיד אנחנו מצליחים, אבל תמיד אנו מלווים את ההורים ולא מתיאשים, מנסים להחזיר להם את השפיות לחיים ואת הילדה הביתה, וברוך ה', במקרים רבים גם רואים פרי בעמלנו.
'עבודת קודש', אתם אומרים, וכך גם אומרים לי הרבה יהודים טובים שפוגשים אותי: 'עבודת קודש'.'יישר כח'. אבל לצערנו, ישנם גורמים בשלטון, שלא רק שאינם עוזרים לנו לגדול ולהתפתח– כפי שניתן היה לצפות – אלא עושים הכל על-מנת להפסיק את הפעילות שלנו ולהוציא את להב"ה אל מחוץ לחוק.
השר עומר בר לב בשבוע הראשון לתפקידו מצא את הבעיה הבוערת ביותר של מדינת ישראל. לא הפרעות בשמעון הצדיק ובלוד, לא חוסר הביטחון האישי ברחובות, לא הטרור המיני המשתולל ברחובות, אלא -בנצי גופשטיין וארגון להב"ה. וכל הפקידים נעמדו דום ויצאו למלחמת חרמה נגד ארגון להב"ה. הנסיון להתמודד מול המלחמה שלהם בנו עולה לנו הון. יש נגדנו תביעות השתקה, יש נגדנו דרישות שונות ומשונות, שמצריכות מאתנו השקעה של הון רב בעורכי-דין ואנשי מקצוע רק כדי לעמוד מול מתקפות השמאל והרפורמים.
ובאותו הזמן, הפניות לארגון להב"ה ממשיכות לזרום ללא הפסקה. בחורה בת 15 שברחה ממוסד ממשלתי לידי ערבים, בת שירות שהכירה ערבי בבית החולים, אחרת שהתאהבה במוכר שעבד איתה, ואמא לילדים שהחליטה לעזוב את הערבי ופונה אלינו לקבלת עורכת-דין שתאבק להשאיר את הילדים יהודים, וכמובן – כל הזמן פונות אלינו המשפחות שהצלנו בבקשת עזרה בסלי מזון לחגים הקרבים ובאים.
לעיתים, עולה המחשבה, אולי נרים ידיים. זהו, אין לנו כח למאבקים מול כל העולם. אבל אז אנחנו נזכרים, שבאמת אין לנו האפשרות להתיאש, כי אנחנו יודעים שאם אנחנו לא נזעק – אף אחד לא יזעק. אם אנחנו לא נדבר על הסכנות – כולם יעדיפו לשתוק. אם אנחנו לא נעזור – אף אחד לא יעזור. ולכן אנחנו ממשיכים.
אבל אנחנו חייבים אתכם אתנו. בעשרת ימי תשובה, נצא במבצע גיוס המונים – "לא יכבו את הלהב"ה". זאת תהיה ההזדמנות שלכם להיות שותפים אתנו במלאכת הקודש. אני צריך שכל אחד ואחת שקוראים את הטור הזה, ומסכימים עם הנאמר – יהיו שותפים אתנו. כך תזכו, שכל עבודת הקודש במשך כל השנה – תהיה בשליחותכם! וביחד נדליק אור גדול, נחזיר את השפיות לעם ישראל ונשיב את הבנים והבנות הנתונים לעם אחר.
ושנזכה שיתקיימו בנו רק הברכות שבפרשה, ושבכל התורה כולה!
פורסם בעלון השבת "מצב הרוח"
