חינוך מרחוק
היא לא יכולה לשכוח את הבשורה המרה. "הבת שלך יוצאת עם גוי", אמרו לה. היא קרעה את הבגד שלה, התיישבה על הרצפה והתחילה למרר בבכי. בכי שלא נגמר. מי יכול להבין את הצער של אמא שכל כך אוהבת את הבת שלה? וכגודל האהבה, כך גודל האכזבה. הילדה הזאת פרח, ילדה מוצלחת. "חשבתי שאני ברת מזל. ילדה יפה, מצליחה בלימודים ובחברה, ילדה נעימה, אוהבת לעזור, מה חסר לה?", זעקה האם בכאב.
מרגע שהלכה לשירות הלאומי, החלה להסתגר. "הכל בסדר" תמיד אמרה. ההורים לא שמחו כשאמרה שהיא הולכת לשרת בבית חולים. הם הבינו שזה מורכב, הסבירו לה שזה לא מתאים. אבל היא בשלה; והקשר עם האח הערבי לא איחר להגיע.
ניסינו לדבר עם הילדה. היא אמרה שאין כלום והיא מסתדרת, ביקשה שלא להתערב לה בחיים. להורים היא הכחישה, אמרה שממציאים עליה. "זה רק יחסי עבודה" היא טענה. אבל כשעימתו אותה עם תמונות, היא כבר לא יכלה לשקר. היא אמרה שזה היה ונגמר, וביקשה לעבור מחלקה. אבל זה לא עזר. "זה כבר לא אותה ילדה" אמרה האמא בבכי. "היא הייתה כזו צדיקה". הבת משקרת, והאמא איבדה את האמון בבת שלה.
השבר של ההורים קשה מאוד. הם חרדים מאוד לגורל ביתם.
בפרשת השבוע כתוב "ויחרד יצחק חרדה גדולה". מה ראה יצחק ליחרד? אלא אמרו חז"ל: "כשנכנס יעקב נכנס גן עדן עמו. שנאמר ראה ריח בני כריח שדה. כשנכנס עשו נכנס עמו גיהנום. כשראה אותה יצחק – חרד חרדה גדולה".
השבר של ההורה על גורל הילדים הוא נורא. אין דבר קשה מזה שילד לא הולך בדרכי אביו. זה כואב שילד מסכן את עצמו.
"והגדת לבנך" – התורה מצווה אותנו לספר ביציאת מצרים ובכך להעביר את שייכות עם ישראל למצוות לדור הבא. לזכור מאין באנו ולאן אנו הולכים; להבין שאנחנו חלק מעם ישראל, עוד חוליה בשרשרת הדורות. העברה בין דורית של מוסר וערכים ולהרגיש חלק מעם סגולה.
אנחנו חיים בתקופה של טשטוש הזהות האישית, הלאומית והדתית. בגיל ההתבגרות, בו יש גיבוש זהות, הקשר הבין דורי כל כך משמעותי. מצבי סיכון נפוצים בגיל הזה. אבל קשר עם גוי, לא רק קורע את הלב. הרגע בו נפסקת השרשרת והילד חוצה את הגבול, הוא רגע קשה וכואב . "איך מתמודדים עם בשורת איוב?" שאלה אותי האם. "איך רואים את האור, שיש חושך גדול? איך מתמודדים ומוצאים מוצאים פתח של תקווה?"
לרוב קשרים כאלו לא מחזיקים מעמד. ברוב המקרים, מדובר בקשר פוגעני. זאת לא אהבה, אלא ניצול ומצוקה.
ההשלכות הנפשיות של איבוד הזהות קשות. יש גיל, שבו מתנערים מדת, משפחה ושורשים. כשאדם מתבגר, הוא צמא לקשר משפחתי ושייכות.
הורות לילד מאתגר היא חוויה לא קלה, הטעונה ברגשות רבים: כאב, אשמה, פחד. בושה, חוסר אונים.
דוקא במצבים מורכבים, הקול של ההורה משמעותי וחשוב. גם שהילד מתרחק, הוא זקוק להורה שיציב תמרור עצור ומנווט את הדרך חזרה. ההורה זה המצפן-מצפון שהולך איתנו לאורך החיים.
המסע בין ההורה לילד עובר תהפוכות בחיים, בין קרבה למרחק.
כשהילד מתרחק והחלום נגוז, הפער גדל, בין הרצוי למצוי, בין הפנטזיה למציאות. לעיתים אנו מאבדים את הדבר הכי חשוב בין הורה לילד – חמלה. בואו נשמור על החמלה, ונחזק את הקשר בין ההורים לילדים.
פורסם בעלון השבת גילוי דעת
