חתונות עם טעם מיוחד

הביטוי "אם אשכחך ירושלים – תשכח ימיני" מקבל משמעות מיוחדת כאשר מדובר במי ששכח את ירושלים, את עמו וזהותו, ובכוחות אדירים הצליח לשוב ולהתחבר לעם היהודי

אנחנו נמצאים כעת בשיא עונת החתונות. השבוע נכחתי כמעט בכל יום בחתונה, והיו גם ערבים, בהם הוכחתי, כי ניתן לרקוד על שתי חתונות. בחלק מהחתונות אני מברך את החתן והכלה מתחת לחופה ומתרגש. אבל יש גם חתונות אחרות, חתונות שאליהן אני אמנם לא מגיע, אבל דווקא בהן אני ואשתי מתרגשים יותר מתמיד. אלו חתונות, אשר בזמן שהחופה נערכת בהן, אנחנו נמצאים בחתונה אחרת או בבית, אבל לבנו נמצא עם החתן והכלה שבחופה, ואנחנו שמחים אתם מרחוק ומוחים דמעה.

מדובר בחתונות של אותן בנות או בנים שהיו בקשר עם גויים, וברוך ה', בזכות הפעילות של העובדים והמתנדבים של להבה, הם חזרו חזרה לחיק העם היהודי, ועכשיו הם עומדים מתחת לחופה ובאים בברית הנישואין כדת משה וישראל. נהגו לומר מתחת לחופה, "אם אשכחך ירושלים – תשכח ימיני", והביטוי מקבל משמעות מיוחדת כאשר מדובר במי ששכח את ירושלים, שכח את עמו ואת זהותו, ובכוחות אדירים הצליח לשוב ולהתחבר לעם היהודי, וזאת בעזרתם של אותם פעילים שלא מוותרים על אף יהודי ועל אף יהודיה.

ואם תשאלו, מדוע אנו שמחים עם אותם יהודים דווקא מרחוק? התשובה היא, שלא תמיד כל בני המשפחה ושאר האורחים יודעים מה עבר על אותו חתן או אותה כלה לפני החתונה, וגם לא כל אחד צריך לדעת. בוודאי שאנחנו לא רוצים שאף אחד ידע, שהרי מי גדול יותר מבעל תשובה שעומד במקום שצדיקים גמורים אינם עומדים. והרי יום החתונה, לימדונו חז"ל, הוא כמו יום כיפור, שמכפר על כל העוונות של החתן והכלה. אם אנחנו נגיע לחתונה, יתחילו שאלות ולחשושים: מה בנצי גופשטיין עושה פה? למי הוא קשור? ויתחילו כל מיני השערות וניחושים. וזה בדיוק מה שאנחנו רוצים למנוע. אנחנו רוצים שיתחילו את הבית החדש שהם בונים ברגל ימין, בשמחה ובאהבה. החתן והכלה יודעים זאת, ו'סולחים' לנו בלב שלם על אי-הגעתנו.

אך זה שאיננו מגיעים לחופה – זה לא אומר שאיננו משתתפים בפועל באותו יום גדול. באותו היום אנחנו מדברים ובוכים עם אותה בחורה. נזכרים בפגישה הראשונה שלנו, שבדרך-כלל היתה מלווה בהרבה דמעות, והיא נזכרת במשפט של ענת, שהדמעות האלו תהפוכנה לדמעות של שמחה, ושאין יאוש בעולם כלל, ו"תראי – אנחנו עוד נרקוד בחתונה שלך".

אז נכון, לרקוד אנחנו לא באים. אבל כן, אנחנו מסמנים בהצלחה עוד עולם ומלואו שניצל בזכות להבה ובזכות אותם היהודים הטובים שעוזרים ללהבה, שותים לחיי הזוג הצעיר ופונים להמשיך ולטפל בבחורה הבאה, שעדין מאמינה שהערבי שלה הוא אחר.

ויהי רצון, שכשם שכל-כך הרבה בתים נבנו מתוך שיא ההרס וההשפלה, כך נזכה שגם בית חיינו ותפארתנו יבנה במהרה, ותתקיים במלואה הנבואה: "עוד ישמע במקום הזה אשר אתם אמרים חרב הוא… קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה, קול אמרים הודו את ה' צב-אות… מבאים תודה בית ה' כי אשיב את שבות הארץ כבראשנה" (ירמיהו ל"ג י'-י"א).