כוחה של תשובה
"את מאמינה לה?" – כך נשאלתי על ידי הדיין בבית הדין בדיון על אשה שהתאסלמה ורוצה כעת שרוצה לשוב ליהדות, לחזור לעם ישראל. "כן", אמרתי, "אני מכירה אותה כבר זמן מה והתרשמתי ממנה לטובה. נכון, היא עשתה טעויות רבות בחייה, אך עכשיו, כשאשה רוצה לעשות תשובה – מי אנחנו שנעמוד בדרכה?
נכון, היא הלכה רחוק מדי ועשתה את הגרוע מכל, המירה את דתה והלכה עם האויב. המשפחה נלחמה בה ועשתה הכל כדי להציל אותה מהקשר ההרסני, אך דבר לא עזר, והקשר בינה לבין משפחתה נותק.
היא טעמה את טעם החטא, ועכשיו היא מעוניינת לעשות תשובה. וגם עכשיו, אחרי שחזרה ליהדות, הם לא מוכנים לסלוח לה. הם לא מאמינים בה ובכוונות שלה לשנות את מסלול חייה.
מדובר בסיפור עצוב, שממחיש עד כמה קל ליפול לבור, אך קשה לצאת ממנו.
לא קל לעשות שינוי, אבל זה בהחלט אפשרי.
כמטפלת, ובעיקר כאדם מאמין, אני מאמינה בכוחו של האדם לחולל שינוי בחייו. לעיתים מרגיש אדם כחסר אונים, והוא חש כאילו הוא מאבד את השליטה על חייו.
בתפילת השלווה אומרים – “תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, את האומץ לשנות את אשר ביכולתי, ואת התבונה להבדיל ביניהם". שלוה, אומץ ותבונה – אלו הן שלוש תכונות הכרחיות, שאם רק נדע ליישם כל אחת מהן במקומה הנכון – נזכה לראות דברים נפלאים בחיינו.
לכל אדם ניתן הכח לבחור ולהשפיע על חייו. גם אם נסיבות החיים לא האירו לו, עדיין נתנה לו האפשרות להשתנות.
אנחנו חיים בחברה שיפוטית, ביקורתית, אשר לעיתים חוסמת בפני האדם את הדרך לתשובה. אנשים עושים טעויות בחייהם. אין אדם מושלם – לכל אחד מעניק הבורא את הנסיונות שלו, ולכל אחד נסיבות חיים משלו, שהובילו אותו לחטא.
אך כאשר אדם אומר 'חטאתי, אני רוצה לתקן' – עלינו מוטלת החובה לקבל ולקרב אותו לה' יתברך.
תשובה קדמה לעולם. הרצון לתשובה ולדבקות בטוב ובאמת האלוקית מצוי תמיד בטבעו של האדם ובפנימיותו. יהודי תמיד צריך לחיות את המציאות של תשובה. הרי אין צדיק בארץ אשר לא יחטא,
אז כיצד נדחה את אותן נשמות יהודיות, אשר רוצות לשוב מעומק הלב? כיצד נפקפק בכוונותיהן? כיצד נבוא ביום הכיפורים לפני בורא עולם לבקש מחילה, כאשר איננו מוכנים לקבל את אותן בנות שלמדו על בשרן את התוצאות המרות של החטא ורוצות לשוב אלינו?
"כן", אמרתי לדיין, "אני מאמינה לה, אני מאמינה בה, אני מאמינה בכח של כל יהודי לשוב לעמו ולאלקיו".
פורסם בעלון השבת גילוי דעת.