להאמין בשורשים// ענת גופשטיין

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

להאמין בשורשים// ענת גופשטיין

"ועכשיו נקבל עול מלכות שמים. תחזרי אחרי", אמר הדיין. "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".

והיא צעקה בקול גדול והמשיכה לבד, "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", ועברה לשאר פרשיות קריאת שמע: "ואהבת", "והיה אם שמוע". וזה היה מלווה בבכי קורע לב. זה היה מחזה שגרם לי להזיל כמה דמעות. כל השבה ליהדות מרגשת, אך זאת הייתה מצמררת במיוחד.

"אני גדלתי בבית דתי, למדתי בית ספר דתי, אני יודעת להתפלל. שמרתי שבת, חגים, לא יודעת מה קרה לי, לא יודעת איך הסכמתי להתאסלם", היא אמרה. "עשיתי את זה רק בגלל הבן זוג שלי, הוא לא הסכים להתחתן בלי להתאסלם. הוא אמר לי שאני צריכה להגיד 3 משפטים וזהו ואמר שאני נשארת יהודייה. יהודי תמיד נשאר יהודי. כך למדתי לפחות. לא הבנתי את המשמעות של ההתאסלמות שלי, לא ידעתי שזה ניתוק מעם ישראל, ניתוק מהשורשים שלי. לא חשבתי על הדברים האלה", סיפרה בכאב לאחר מכן.

המעמד בבית הדין עשה עליה רושם רב. היא הרגישה כאילו נולדה מחדש. ואכן מאז היא שינתה את אורח חייה, וחזרה ליהדות. חזרה לעצמה. לשורשים שלה.

לכל יהודי יש נשמה שמחוברת לשורש. "כי האדם עץ השדה". כמו העץ, גם היהודי צמא למים, וכפי שחז"ל מלמדים אותנו, אין מים אלא תורה. התורה המשולה למים, מזינה את הרוח, הנפש והנשמה. אדם שנטוע עם שורשים עמוקים, מתחבר לתורה; לעץ החיים. ככל שהשורשים עמוקים יותר, כך העץ חזק ויציב. אבל פעמים הן שהרוח נושבת, העץ יבש ועייף, העלים נשרו, ולא נותרים בו סימני חיים. במצבים כאלה, צריך להתחזק באמונה, להמשיך להשקות, לחבר ולהתחבר.

הגרעין שנטמן באדמה בשנות הילדות מכה שורשים. גם אם נדמה שהאדם הולך לאיבוד, מתרחק ורועה בשדות זרים, הוא לא מאבד את הנשמה ואת האמונה.

האמונה היא השורש. היא זו שנותנת לאדם את היציבות. היא מעניקה לו חוסן פנימי גם בעתות משבר. בעזרת האמונה, האדם מתחבר לעצמו ולאלוקיו, וכמו העץ – נותן פריו בעיתו.

פורסם בעלון השבת גילוי דעת.

תגובות