לפעמים צריך גם פרובוקציה

לפעמים צריך גם פרובוקציה

לפעמים צריך גם פרובוקציה

רוב כלי התקשורת שותקים על כך שסירסרו בחיילות, ואנחנו שותקים כאשר בנות שלנו מנוצלות על ידי האוייב. בדרך כלל אנחנו לא מתערבים, אבל כשבאים לעורר את הציבור – לעיתים הפרובוקציה היא הדרך היעילה

פעמים רבות טוענים כלפי – נכון, צריך להילחם בהתבוללות, וצריך לעזור לאותן הבנות, אבל למה אתה עושה את זה ברעש? למה אתם מפרסמים סרטונים של חיילות שרוקדות עם ערבים? למה אתם מפגינים כנגד התבוללות? תעשו הכל בשקט.

אין צורך לומר, כי אכן ישנם דברים רבים שנעשים בשקט, ובעצם – רוב הפעילות שלנו נעשית הרחק מעיני הציבור. כדבר שבשגרה אנחנו יום יום מטפלים בפניות רבות ונפגשים עם נערות, נשים וגברים, וכל זה ללא פרסום, וברוך ה' – בפעמים רבות אנחנו מצליחים. אך לעיתים צריך גם לעורר 'פרובוקציה', וזאת כדי לעורר את עם ישראל לחומרת המצב. דרך זו של פעילות אנחנו למדים מהמסופר על ימי החנוכה, מאחות של יוחנן כהן גדול. וכך מספר לנו המדרש:

"תנו רבנן: בימי מלכות יון הרשעה גזרו על ישראל… ועוד גזרו שכל מי שנושא אישה תיבעל להגמון תחילה ואחר כך תחזור לבעלה. ונהגו בדבר הזה שלוש שנים ושמונה חדשים, עד שנשאת בתו של יוחנן כהן גדול. כיון שרצו להוליכה אצל אותו ההגמון, פרעה ראשה וקרעה בגדיה ועמדה ערומה בפני העם, מיד נתמלא יהודה ואחיו חימה עליה ואמרו הוציאוה לשריפה ואל יתגלה דבר זה למלכות מפני סכנת נפשות, שהעיזה פניה להיות ערומה בפני כל העם הזה. אז אמרה לו: היאך אתבזה לפני אחי ורעי ולא אתבזה בעיני ערל וטמא שאתם רוצים למעול בי ולהוליך אותי לשכב אצלו".

יהודית (אכן, ישנן שתי אגדות שמיוחסות ליהודית ולחנוכה), אחות של יוחנן כהן גדול ביום החתונה שלה, כאשר היו צריכים למסור אותה להיבעל קודם להגמון – קרעה את בגדיה ועמדה עם בגדים קרועים לפני העם. מיד יהודה וכל האחים הזדעזעו ואמרו: כיצד יתכן שהיא ככה מבזה את עצמה, ורצו להורגה. ואז היא אמרה להם – זה מה שמפריע לכם? וזה שערל יראה אותי – לכך התרגלתם?

והמדרש מוסיף: "כיון ששמע יהודה וחבריו כך, נועצו יחדיו להרוג ההגמון, מיד הלבישו הנערה בלבוש מלכות ועשו חופה של הדס מבית חשמונאי עד ביתו של הגמון, ובאִין כל בעלי נבל וכינור ובעלי זמר, והיו מזמרים ומרקדים עד שבאו לבית ההגמון. כיון ששמע ההגמון כך, אמר לשריו ועבדיו – ראו אותם, שהם מגדולי ישראל, מזרע אהרן הכהן, כמה הם שמחים לעשות רצוני – ראויים הם לכבוד גדול, וציווה להוציא חוץ שריו ועבדיו, ונכנס יהודה וחבריו עם אחותו אצל ההגמון וחתכו ראשו ובזזו כל אשר לו. והרגו שריו ועבדיו ודרסו היונים עד גמירא".

כך גם היום: רוב כלי התקשורת שותקים על כך שסירסרו בחיילות ולפי בקשת המחבלים ימ"ש הכניסו להם חיילות בשירות סדיר. אנחנו שותקים כאשר בנות שלנו מנוצלות על ידי האוייב, כאשר בבתי חולים, במסעדות, בתחנות דלק ובמקומות נוספים, הבנות שלנו מושפלות ומנוצלות. לפעמים אנחנו מעירים איזו הערה לצאת ידי חובה, אבל בדרך כלל אנחנו לא מתערבים ומעדיפים לשתוק.

לכן קיים ארגון להב"ה, שמידי פעם מעלה סרטון מביש של חיילת במחסום שרוקדת עם ערבים, או חיילת אחרת שמנשקת בהסתר שב"ח. נכון, זה לא יפה ואולי גם לא כל כך צנוע (כמו יהודית במדרש שהבאנו), אבל חובה עלינו לשמור על השמן הטהור, על עם ישראל ובנות ישראל. בטיפול האישי בבנות ישראל אנחנו פועלים הרחק מעיני הציבור ושומרים על דיסקרטיות כראוי. אבל במאבק על התודעה, כשבאים לעורר את הציבור, כדי שלא יהיו מקרים נוספים – לעיתים הפרובוקציה והפרסום היא הדרך היעילה.

 

פורסם בעלון השבת "מצב הרוח"

0

תגובות

אהבתם את הפוסט?! שתפו ...

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שיתוף ב print

מאמרים נוספים בלהבה