מדוע אנו מפגינים מול מצעד הגאווה
ביום חמישי האחרון שוב הפגנו מול מצעד ה'גאווה' בירושלים עיר הקודש. כהרגלנו בקודש מדי שנה, אנחנו מתייצבים מול המצעד בירושלים ועומדים שם עם שלטים, עליהם כתוב 'ירושלים היא לא סדום'. וכך, בצורה חוקית ודמוקרטית, אנו מביעים את מחאתנו נגד המצעד. נכון, לצערנו, המצעדים האלה הפכו לדבר שבשגרה בכל רחבי הארץ. אבל עדיין אנחנו לא מוכנים להשלים עם מצעד שכזה בלב ירושלים עיר הקודש.
ההפגנה שלנו אינה כנגד האנשים הפרטיים, שהם לרוב מסכנים באמת. רבים מהם פונים אלינו בבקשת עזרה ואנחנו שומעים ומבינים ומנסים לעזור להם כמיטב יכולתנו. הבעיה שלנו היא עם 'מצעד הגאווה' – מצעד שכל כולו התרסה וגאווה בדבר שאצלנו בתורה נקרא תועבה.
אני יודע שקוראים רבים כאן בעיתון אינם מסכימים איתנו, כי מזמן יצרנו לנו יהדות חייכנית, שא-להיה מגולם בדמותו של 'סבא חביב'. הכל מותר, אין דין ואין דיין, ואיש ככל הישר בעיניו יעשה, "שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה, מה אתם מתערבים", והכל באהבה, אהבה, אהבה… אבל ה'יהדות' הזאת שבראו אנשים בצלמם וברוחם, היא ממש לא היהדות שלי, ובעצם היא לא היהדות האמיתית. כי הרי אמת יש רק אחת.
ההבדל בינינו לבין הרפורמים הוא, שאנחנו לא בודקים כל שנה אלו מהמצוות אנחנו בוחרים לקיים ואלו לא
אנחנו נמצאים ערב חג השבועות. החג נקרא חג מתן תורה. ונשאלת השאלה, הרי לכאורה היה החג צריך להיקרא חג קבלת התורה, כי זו הפעולה שאנחנו עשינו. אלא שהקב"ה רצה להבהיר לנו את הענין, שהתורה אינה מתקבלת על תנאי, שאם נרצה אותה – נקבל, ואם לא – לא, אלא הוא כפה עלינו את ההר כגיגית – חייבים אתם לקבל את התורה. לכן חז"ל בעינם החודרת דייקו לקרוא לזה דווקא חג 'מתן תורה'.
ההבדל בינינו לבין הרפורמים הוא, שאנחנו לא בודקים כל שנה אלו מהמצוות אנחנו בוחרים לקיים ואלו לא. את כל התורה קיבלנו כחבילה אחת בהר סיני, ועלינו לקיים אותה בין אם אנחנו רוצים בכך, ובין אם אנחנו חושבים שהיא כבר לא מתאימה לנו. ובחג השבועות – במתן תורה – אנחנו זוכרים כיצד כל אחד מאתנו חתם ערבות על כל עם ישראל.
עבירה שיהודי אחד עושה, פוגעת בכל העם, וכולנו ערבים זה בזה, כמשל המפורסם של הספינה המובא במדרש, על אותו אחד שקדח חור בתא שלו, וכאשר ניסו למנוע ממנו, הוא אמר: "מה אכפת לכם, זה התא שלי…". כך כל אחד מישראל שעושה עבירה – מטביע את עם ישראל כולו. כך בעבירות שנעשות בסתר, וקל וחומר במצעד שכולו התרסה כנגד תורת ישראל. ולכל השואלים, אכן – גם אילו היה מצעד של התרסה כנגד מצוות שבת או דיני הכשרות היינו יוצאים להפגין. ואף שכל עבירה היא מרד וכפיות טובה בבורא עולם, קיים הבדל גדול בין עבירה הנעשית לתיאבון, כשאדם אינו יכול להתגבר כנגד היצר, לבין הפיכת העבירה לדגל גאווה.
לכן אנחנו היינו שם – כי המצווה האמיתית של אהבת ישראל היא, שכאשר רואים את החבר חוטא – להוכיח אותו ולא לשתוק.
חג מתן תורה שמח, ושנזכה להיות ראויים למתן התורה בשלימותה!
פורסם בעלון השבת "מצב הרוח".