תפריט

מהכפר הערבי לחתונה יהודית

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

​דניאל דבש, שגדל במזרח ירושלים כנידאל, וסיפורו המופלא פורסם בקול היהודי מתחתן. הציבור התגייס לתמוך

בגיל 19 גילה נידאל, כיום דניאל, את משמעות היותה של אמו יהודיה. לאחר תקופה ארוכה של לימוד בסתר, עזב את בני משפחתו בכפר המרצחים ג’בל מוכבר, והחל לחיות כיהודי.

הדרך לא היתה קלה. דניאל, שהתייתם מאמו בגיל קטן, נותר לבדו, עם איומים בלתי פוסקים על חייו, ולמידת שפה ודת חדשה.

מי שאימצו אותו היו חברי ארגון להב”ה ובראשם בני משפחת גופשטיין. “בנצי הוא כמו אבא שלי”, אמר לקול היהודי.

השבוע מתחתן דניאל בשעה טובה, ובארגון להב”ה התגייסו וגייסו עבור הוצאות החתונה וצרכי בני הזוג.

בתוך מספר ימים התגייסו מאות תורמים והסכום הראשוני שהוגדר בפרוייקט ההדסטארט שנפתח הושלם.

כעת אומרים בלהב”ה כי כל סכום מעבר ל- 50 אלף שקלים יופנה לסייע לשאר ילדי ההתבוללות, הקרבנות האמיתיים של התופעה, שמלווים ע”י ארגון להב”ה. בנוסף, אומרים בארגון כי יפרסמו קמפיין בשפה הערבית לעידוד שיבה ליהדות של בני הדור השני שנטמעו בכפרים ערבים.

“דניאל התחבט והתלבט הרבה לפני שהסכים שנפנה בשמו לעזרת הציבור במימון החתונה, לכן יצאנו בקמפיין סמוך כל כך לחתונה. הזמן קצר, אז זכות הדיבור לדניאל”, הסבירו בלהב”ה.

בכפר

נולדתי בכפר ערבי במזרח ירושלים בשם נידאל, בגיל 6 אמא שלי נעלמה ומאז לא היה מי שיגן עליי, עברתי התעללות מהאשה השניה של אבא שלי, קראו לי ‘יהודי מסריח’ והייתי שק החבטות של כל המשפחה.

כשהתבגרתי שלחו אותי לעבוד בבניה ונאלצתי להעביר את המשכורת לאבא שלי, וכך עברו עליי ימים של עבודת פרך ולילות של בדידות, כאב וגעגועים לאמא.

בגיל הזה כבר הבנתי שהיא נרצחה, (עד היום “לא יודעים” מי רצח אותה..) ועוד משהו שהבנתי, בסיוע של אנשים בהם נתקלתי, שלפי היהדות אני יהודי על מלא וככה בורא עולם רוצה אותי.

אז ברחתי מהבית והתגלגלתי ממקום למקום, ובכל מקום כזה לא האמינו לסיפור שלי והסתכלו עליי בחשדנות כאילו אני בא לעשות פיגוע או שאני מרגל..

עד שפגשתי את בנצי גופשטיין, שבדק ואימת בדרכים שלו שהסיפור שלי אמיתי ותחת חסותו התחלתי לחיות.

חזרתי ליהדות, החלפתי את שמי לדניאל, התחזקתי בשמירת מצוות, בנצי הנחה אותי והפעילים שלו ליוו אותי, חיזקו אותי והיו לי למשפחה.

עכשיו, תודה לה’ זכיתי להכיר את הנשמה התאומה שלי שגם היא יתומה מאמא, את האשה איתה אני רוצה להקים בית יהודי ולגדל מלא יהודים קטנים שיעשו נחת רוח לבורא עולם שהציל והחזיר אותי לעם היהודי.

רגע לפני הרגע הגדול שלנו, אני רוצה לבקש את עזרתך בתשלום צרכי החתונה שלנו ובקניית ריהוט בסיסי שיאפשר לי להיכנס לשלב החדש בחיים ברגל ימין ולהתחיל אותם ממקום נקי”, כתב דניאל.

הפועל מהבניין

“אמא שלי עלתה מרוסיה בשנות ה-90 כנערה והמשפחה גרה באילת”, מתאר דניאל את סיפורו האישי. “היה לה מאוד קשה עם השפה והמנטליות השונה בארץ.

אבא שלי שעבד באילת גר באותו בניין, הבחין בה והתחיל לחייך אליה כל יום, להגיד לה שלום ולהתעניין בה. היא היתה נערה בת 16 בערך ורצתה תשומת לב, וככה הם התחילו להיות חברים”.

“המשפחה של אמא שלי דתיים, אבל במשך שנתיים בערך הם לא ידעו שהחבר של הבת שלהם הוא ערבי”, הוא מספר.

“הוא קרא לעצמו ליאור, ופגשו אותו פעם בכמה חודשים. הם היו עולים חדשים ולא כל כך שמו לב למבטא. פעם אחת הוא דיבר בערבית ואז הם הבינו וניסו לשכנע את אמא לעזוב אותו, אבל היא לא הסכימה”.

דניאל מספר כי אביו שכנע את אמו לעבור לג’אבל מוכבר שבמזרח ירושלים, כפר שידוע כעוין וממנו יצאו מחבלים רבים, ובהמשך התחתן עם אשה ערביה, השכיר לה בית משלה, וכלא את אמו בבית הוריו בכפר.

בשנת תשס”ב ברחה אמו של דניאל מהכפר וחזרה למשפחתה, אולם באופן מסתורי היא נפטרה כעבור שבועיים בגיל 22 בלבד.

הבן של היהודיה

דניאל היה כבן 5 כשאמו נפטרה, והוא מתאר ילדות קשה כ”כבשה השחורה” של המשפחה.

“אבא שלי עבר עם אשתו לגור בשועפט, ונשארתי שם עד שנת 2010. סבלתי מאוד בלי אמא.

תמיד ידעתי שאמא שלי יהודיה, אבל לא ידעתי מה המשמעות של זה כלפי. אצל המוסלמים הדת הולכת לפי האבא. במשפחה היו מקללים אותי שאמא שלי יהודיה, ומקללים את אמא שלי, ולא הייתי מבין למה הם אומרים לי ככה”, הוא מתאר בכאב.

לאחר שסבל לדבריו התעללויות רבות מצד אשתו של אביו ומאביו עצמו שהיה נוהג לקלל אותו, בשנת תש”ע, כאשר היה כבן 14, ברח אל סבו מצד אבא חזרה לכפר בו התגוררו קודם לכן.

“הוא הבטיח לי חיים טובים אבל בפועל זה היה להיפך. הוא הוציא אותי מבית הספר והתחלתי לעבוד בבניין, וכל הכסף היה בשבילו”, מספר דניאל.

“הוא היה מתעלל בי, לא חשב עליי אם אני מרוצה מהעבודה הזו או אם חסר לי לחיות כמו כל ילד או שאני צריך ללמוד. הוא רק חשב איך יהפוך אותי לנכס שיכניס כסף”.

המפגש ששינה חיים

“עבדתי כך חמש שנים, ובשנה האחרונה שלחו אותי מחברת הבנייה לתגבור של שלושה ימים באתר בבית שמש בגלל לחץ שהיה להם.

עבד איתי באותו מקום אינסטלטור יהודי, וכשראיתי אותו מניח תפילין לא הבנתי מה זה, אבל לא שאלתי אותו כלום. ביום השני אותו דבר, וביום האחרון שאלתי אותו, תגיד לי מה זה?”, נזכר דניאל באירוע הגורלי.

“הוא אמר לי שככה מתפללים היהודים, אבל הרגשתי שהוא לא מרגיש איתי בנח, אז אמרתי לו סליחה אדוני, אמא שלי יהודייה ואני לא יודע כלום על הדת שלה.

הוא הביט בי ואמר לי מה אתה צוחק איתי? אמרתי לו לא, אני לא צוחק. הוא ביקש ממני מספר תעודת זהות ובדק עם חבר שבירר וחזר אליו ואמר לו שבאמת רשום שאני יהודי. הבן אדם בכה, חיבק אותי ואמר לי שאני חייב לחזור בתשובה ולחיות כמו יהודי. לא האמנתי”, אומר דניאל.

“הרגשתי הרגשה מוזרה שהעולם מסתובב סביבי. חזרתי הביתה ופחדתי לספר על זה, אבל השארתי את זה בלב.

התחלתי לחפש סרטונים ביוטיוב של הרב זמיר כהן, הרב יצחק פנגר, הרב יגאל כהן, יוסף מזרחי ולאט לאט התקרבתי ליהדות אבל לא ידעתי איך לצאת משם.

אחרי שנה וחצי שאני חי כיהודי בסתר אמרתי יאללה אני אתגייס לצבא. הלכתי ללשכת גיוס, ביקשתי להתגייס ואמרו לי שנשלח לך בקשה לצו ראשון. ביקשתי שלא ישלחו את זה לתיבת הדואר ורק שיעדכנו אותי בסמס אבל הם שלחו את זה לדואר וההורים ראו את זה ואיימו עליי”.

בלית ברירה ברח דניאל מביתו והחל לישון ברחובות. “ברחתי לדוידקה במרכז העיר ירושלים, ישנתי ברחוב ליד פסי הרכבת, וחיפשתי לשכור דירה”.

להב”ה לא גזענים – הם מלאכים

כעבור זמן מה הכיר את פעילי להב”ה שהפכו למשפחתו, והתגורר במשך תקופה בישיבת ‘הרעיון היהודי’ של תלמידי הרב מאיר כהנא הי”ד זצ”ל.

גם מארגון ‘יד לאחים’ קיבל דניאל סיוע במגורים, ושהה תקופה של מספר חודשים בישיבת חב”ד שם עשה צעדים ראשונים ביהדות.

“בנצי גופשטיין הוא מלאך”, אומר דניאל בהתרגשות. “הוא ממש כמו אבא בשבילי. הייתי אצלו הרבה חגים, הרבה שבתות, הלכתי איתו ועם ברוך מרזל למערת המכפלה. גם את העברית שלי הוא שיפר לי כי לא ידעתי כמעט עברית לפני זה.

יש אנשים שמזלזלים בלהב”ה. אבל אני יודע מה הם עושים ושלפעמים בנצי לא ישן לילות שלמים בשביל להציל עוד יהודי או יהודיה”, הוא אומר.

“הרבה שמאלנים קיללו אותי ואמרו לי שהרב כהנא היה גזען, ואיך אתה הולך אחריו. אבל אם הרב כהנא היה באמת גזען, בנצי לא מקבל אותי ככה כשבאתי מהכפר.

סיווג ביטחוני המדינה נתנה לי רק אחרי שנתיים, אבל בנצי קיבל אותי תוך יום אחד בלי בדיקות ובלי כלום, הכניס אותי מיד לישיבת הרעיון היהודי, נתן לי מקום לישון ועזר לי.

השמאלנים שתומכים בהתבוללות, מה שמעניין אותם זה להיראות יפי נפש ובגללם קרו לי כל מה שעברתי כל החיים.

הם אומרים על להב”ה שהם חשוכים וגזענים? להב”ה לימדו אותי עברית, עוזרים לי. אף אחד בלהב”ה או ברעיון היהודי לא דיבר איתי בצורה לא טובה או אפילו נתן מבט לא טוב. כולם בישיבה שם כמו אחים שלי.

כמי שיצא מהעולם הערבי, החל דניאל לסייע ללהב”ה גם בפעולות שונות להוצאת יהודיות מקשרים עם ערבים.

“הבעיה היא שלפעמים אם תבוא לשכנע בחורה ולעזור לה, היא עוד יכולה להתלונן נגדך”, הוא מספר. “יש לי הרבה חברים שנעצרו בגלל שרק דיברו עם בחורה שלא תצא עם ערבים, והמשטרה רודפת אותם”.

אזכרה ראשונה אחרי 15 שנה

החשיפה לא פשוטה לדניאל, אך הוא עושה זאת מאחר והבין כי סיפורו יכול לסייע לאלפי יהודים שחיים כמו שחי בכפרים ערבים, או לבחורות הנמצאות בקשר עם ערבים.

“לפעמים אנשים חופרים לי מדי כשהם שומעים את הסיפור שלי. כל פעם שאני חוזר על הסיפור הזה כואב לי מאוד, אני מתרגש ונזכר בכל מה שעברתי, אז לפעמים אני פשוט אומר לאנשים שאני עולה חדש מאחת מארצות ערב כדי לא לפתוח את כל הסיפור”, הוא אומר.

לאחר שעשה את צעדיו הראשונים בעולם היהדות, החל דניאל לחדש את הקשר גם עם בני משפחתה של אמו.

“הכרתי לפני בערך שנה את המשפחה של אמא שלי, ועשיתי בשנה שעברה אזכרה לאמא שלי בפעם הראשונה”, הוא אומר בהתרגשות.

“הקב”ה שומר עלי”

בני המשפחה של אביו, לא ראו כמובן בעין יפה את חזרתו של דניאל לחיק העם היהודי. בכמה מקרים יצא לו להיתקל בקרובים או מכרים מהכפר במרכז ירושלים.

“היו נפגשים איתי בבן יהודה במדרחוב או באזור, אומרים לי מה נהיית יהודי? מקללים אותי, וכבר קרה שגם הוציאו סכין, אבל ב”ה היה איתי מישהו מלהב”ה והסתדרתי.

התלוננתי במשטרה כמה פעמים אבל זה לא מעניין אותם והתיקים נסגרים. אמרו לי מה אתה רוצה מאבטחים 24/7? ראיתי שאני לא שווה כלום בעיני השלטונות פה במדינה, אבל הקב”ה שומר עלי ואני לא מפחד “.

דניאל נאבק כדי להתגייס לצבא, והוא מקווה שהדבר יקרה בקרוב.

“אני מקווה שהצבא יתן לי תפקיד משמעותי שבו אני ינצל את הידע והשפה הערבית שיש לי, אבל בכל מקרה אני הולך לשרת בגאווה ואני נלחמתי על זה”, הוא אומר.

איך אף אחד לא התערב?

דניאל מסביר את המנטליות הערבית שמביאה לניצול בנות יהודיות.

“אצלם בכפרים אסור שיהיו חבר וחברה כמו בחברה המערבית אצל היהודים. לכן מי שרוצה בחורות הולך עם יהודיות.

יהודיות לצערי לא מחונכות כמו שצריך, ויש אחוז מאוד גדול של בחורות שהולכות איתם. הגענו לחיות חיים כמו של גויים. בחורה הולכת למועדון, משתכרת והולכת עם ערבי, אחר כך נהיית חברה שלו ואז היא מתמכרת ונשארת איתו.

בחורה צריכה לכבד את עצמה. ללכת רק עם בעלה. לא עם כל אחד ולא משנה אם זה ערבי או יהודי.

כשאני נולדתי, אבא שלי היה בן 22 בערך ואמא היתה בת 17 בערך. זה לא היה חוקי כל הקשר הזה, ואני לא יודע איך אף אחד לא עמד ועשה משהו ולא התערב”.

“ילדים זרוקים במקלטים של הרווחה”

כמי שהתגלגל מעולם אחד למשנהו, וגם עבר ברחוב, נחשף דניאל בדרכו לסיפורים קשים וכואבים רבים.

“עם ישראל חייב לחזור בתשובה. התרבות של ההפקרות הורסת את החיים של אנשים. יש הרבה ילדים שלא יודעים מי אבא ואמא שלהם, ילדים שזרוקים ברווחה, במקלטים של המדינה”, הוא אומר בכאב.

“אני רואה אנשים בני 20 שלא מאמינים באלוקים, ולמרות שאין תירוצים וצריך תמיד להאמין, אתה לא יכול לבוא אליהם בטענות כי הם מספרים לך איזה חיים של סבל הם עברו.

אנחנו צריכים להתחיל לשנות את עצמינו מבפנים. לחנך את הבנות ולהתפלל למען הבחורות האלו ולמען עם ישראל”.

לא רוצה שיהיו עוד ילדים שיסבלו כמוני

דניאל סיפר כיצד גילה את היהדות שמקדשת את החיים והאהבה לבורא.

“אני גאה מאוד להיות יהודי. למדתי שאני בן של מלך וה’ אוהב אותי כשאני קם בבוקר ואומר מודה אני לפניך… אני מרגיש קדושה, ואוהב לעשות מצוות.

עדיין קצת קשה לי עם השפה, בעיקר כשאני לומד תורה או תניא או פרקי אבות, אבל גם ליהודים ‘אסלים’ קשה לפעמים ללמוד את הדברים האלה…”, הוא אומר בחיוך.

“אני רוצה להגיד לבנות ישראל שלא ילכו עם ערבים כי יהודייה תמיד תישאר יהודייה ואני לא רוצה שיהיה עוד ילדים שיסבלו כמוני. תהיו גאות שאתן יהודיות כי זה לא פשוט להיות יהודי.

אני יודע על עוד נשים יהודיות שנמצאות בכפר שבו גדלתי, מבוגרות, בנות 50-60. ברוך ה’ אני חזרתי בתשובה אבל יש עוד הרבה שחיים כמוסלמים עד עכשיו”.

מקור הכתבה הקול היהודי: https://bit.ly/2CAqulV

מקור הסרטון ערוץ 7: https://www.inn.co.il/News/News.aspx/378102

תגובות