מזל טוב לאחמד בן שרה

זה היה לפני עשר שנים. אשה עם שני ילדים, שהצלחנו אחרי מאמצים גדולים לחלץ מכפר ליד חברון, שהתה אצלנו בדירת החירום של להב"ה בקרית ארבע במשך שנה. במשך אותה שנה הם אכלו אצלנו בסעודות השבת וקיבלו מאתנו את כל העזרה האפשרית. נשים רבות מקרית ארבע סייעו לה ולמשפחה, והיתה הרגשה אצל כולם, שברוך ה' הצלחנו לשקם עוד משפחה.

ואז, בוקר אחד היא הגיעה אלינו ואמרה: "תודה רבה, אני מאוד מעריכה את מה שעשיתם בשבילי, אבל קשה לי ואני רוצה לחזור לערבי". נותרנו בהלם. היה זה אחד המקרים הראשונים שהיו בדירת החירום בקרית ארבע, וזה היה ממש קשה לעיכול. לא ידענו מה לעשות – להתעקש ולעשות הכול כדי שתישאר; או להגיד: ניסינו, את לא רוצה – תחזרי לערבי.

החלטנו ללכת לשאול את הגאון הרב דב ליאור. כשהצענו לפניו את המקרה, הוא פסק לאור ההלכה שקובעת, שאמנם צריך לפדות את מי שמכר את עצמו לעבד, אבל כאשר הוא מוכר את עצמו שוב ושוב – כבר לא צריך לפדות אותו. היה שם איתנו בשאלה יהודי מיוחד, בן לאמא יהודיה ואב ערבי, שאני בקשר איתו שנים רבות. אותו בחור, חכם מאוד, ידע עליות וירידות רבות: פעמים היה יהודי תלמיד חכם ופעמים נשבר וחזר לכפר, אך תמיד שמר על הקשר אתי. ואז הוא פנה לרב ליאור ואמר לו: "נכון, ודאי שהרב צודק לגבי ההלכה, אבל מה לגבי הילד של אותה אשה? האם הוא אשם במשהו? הרי הוא יהודי לכל דבר, ובאיזו זכות מותר לנו להפקיר אותו ולהחזיר אותו לכפר?". הרב שמע ואמר: "אכן, אתה צודק, עשו הכל כדי להציל את אותו ילד".

ואז אותו בחור ניגש לאשה שרצתה לחזור לכפר ואמר לה: "את יודעת, אני מאוד אוהב ואהבתי את אמא שלי, אבל תמיד כשחזרתי הביתה מהכפר לאחר שזרקו עלי אבנים וקראו לי 'הבן של היהודיה', הייתי מסתכל על אמא שלי וחושב: 'למה עשית לי את זה?'. וכל מה שעובר עלי היום, שאני נע ונד בין העם היהודי לבין הערבים – תמיד אני חושב שהכל בגלל אמא שלי. האם את רוצה שכך הבן שלך יחשוב עליך?".

היא מחתה דמעה ואמרה: "אני נשארת, אבל אני לא מאמינה שאצליח להחזיק מעמד כאן בארץ. אולי בחו"ל, אבל יש לי חובות גדולים וצו איסור יציאה מהארץ". באותו הלילה הלכנו, אני והבחור, למספר אנשים, ולאחר ששמעו את הסיפור שלה, הם כיסו את החובות של אותה אשה ותוך מספר ימים היא כבר הייתה בחו"ל.

בחסדי שמים, לאחר כמה שנים היא חזרה לארץ, ולפני שנתיים חגגנו בכותל בר מצווה לילד, והיום הם גדלים כיהודים בליווי של משפחות תומכות.

ועל אותו יהודי, אחמד בן שרה, בן לאם יהודיה ואב ערבי, עברו מאז עוד הרבה אירועים, קשים מאוד. אין חיים יותר קשים מילד כזה, בן לדור השני. הוא לא מוצא את עצמו וכל הצדדים מסתכלים עליו בחשדנות. אצל היהודים הוא תמיד חצי חצי, ואחותו הכריזה עליו כבן מוות מכיוון שהוא חזר לעם היהודי. דברים רבים למדתי ממנו. בנות רבות הוא שיכנע כאשר הוא סיפר להם את סיפור חייו. במקרים רבים הוא מסר נפש ממש למען ילדים יהודים.  החתונה הראשונה שלו, כאשר התחתן מיד אחר שיצא מהכפר, לא עלתה יפה. אבל בשעה טובה, השבוע הוא שב והתחתן בחתונה דתית למהדרין עם יהודיה כשרה.

נאחל לו שיזכה להקים דור ישרים מבורך, ושיזכה להמשיך לעזור לילדים מסכנים ואבודים. מזל טוב!

פורסם בעלון השבת "מצב הרוח"