בשבוע הקרוב, ה' בטבת, חל יום השנה ה-22 לרצח בני הזוג בנימין זאב וטליה כהנא הי"ד. בנימין וטליה הוציאו והפיצו בבתי הכנסת. מידי שבוע במסירות נפש את העלון 'דרכה של תורה', בו היה בנימין כותב את המאמר הראשי במשך שנים רבות. ברכב שבו הם נסעו, נמצאו חבילות מוכנות למשלוח של 'דרכה של תורה', שנמצאו מוכתמות בדמם. השבוע, לזכרם, אני מביא מאמר של בנימין לחנוכה. וכרגיל, המאמר שלו, שנכתב לפני הרבה שנים, עודנו אקטואלי גם עתה:

אחד הסיפורים שנקשרו לחג חנוכה הוא סיפורה של יהודית. על אותה יהודית שלפי מקור אחד היתה בתו של יוחנן כהן גדול ואחותו של מתתיהו, מסופר שכאשר המושל גזר גזירות על היהודים, הלכה אליו ופיתתה אותו ביופיה, עד שהשקתה אותו בחלב. אחר שנרדם – כרתה את ראשו, התגנבה מהארמון וחזרה לעיר, שם תלתה את ראש העריץ בראש שער העיר. בבוקר קמו היהודים וראו את הראש התלוי – ופתחו והודו לה' על נפלאותיו.

לא בכדי נקראה אותה אישה מופלאה בשם 'יהודית'. שהרי מהו משמעות השם 'יהודי'? חז"ל מביאים על הפסוק 'איש יהודי' (המתייחס למרדכי): "מאי יהודי? יחידי!". כלומר, האות ה"א וחי"ת מתחלפות, כשהמשמעות היא שיהודי מהותו היא יחידי, נפרד משאר העמים. על אותה דרך, נקרא אברהם אבי האומה 'עברי'. וחז"ל מסבירים שהוא נקרא כך, משום שהוא עמד מהעבר האחד והפיץ לבדו את שם ה', והעולם ניצב מהעבר השני.

ברור מדוע אברהם היה 'עברי' – שהרי הוא לבדו הפיץ את שם ה' בעולם תוך מסירות נפש, ונכונות למות פעם אחר פעם. ברור גם מדוע מרדכי היה 'יהודי' – שהרי בניגוד לכל 'היגיון, התייצב יום יום בשער המלך והיה היחידי שהעז להמרות בגלוי ובמכוון את ההוראה להשתחוות להמן, ובכך התגרה בגוי השונא וסיכן את נפשו. אך מה הופך את יהודית המפורסמת – ל'יהודית'?

'יהודי' הוא לא רק זה שעושה מעשים טובים ונכונים. 'יהודי' הוא זה שמוסר נפשו על כך ונותן פומבי ופרסום רב ככל האפשר למעשיו אלו ולמסירות נפשו

התשובה פשוטה. אף היא ככל ה'יהודים' שקדמו לה, קמה לבדה וסיכנה את עצמה, ובאומץ לב חתכה את ראשו והביאה ישועה לעמה. אך עדיין נשאלת השאלה: מפני מה היא הייתה צריכה לקחת עימה את הראש הכרות ועוד לשים אותו בראש שער העיר? וכי לא די היה בהריגתו של הצורר ובישועה שצמחה מכך? מה התועלת שצמחה מהאקט של נתינת הראש במקום ציבורי כל כך? התשובה לשאלה זו תשלים את הרעיון הטמון מאחורי המושג 'יהודי':

'יהודי' הוא לא רק זה שעושה מעשים טובים ונכונים. 'יהודי' הוא זה שמוסר נפשו על כך ונותן פומבי ופרסום רב ככל האפשר למעשיו אלו ולמסירות נפשו, למרות הסכנה הכרוכה בכך. בכך הוא מקדש שם שמים. דבר אחד הוא לבצע מעשה טוב בצנעה; דבר גדול הרבה יותר הוא לפרסם את המעשה הטוב שנעשה על מנת לקדש שם שמים, בניגוד לרצון הרשעים שלעיתים מאיימים על עושי הטוב. זהו מה שהפך את יהודית – ל'יהודית' אמיתית, דווקא משום שאת מעשיה היא פרסמה למען יראו ויודו לה' על חסדו ונפלאותיו – ויכירו בגדלותו. היא היתה היחידה שלא התקרנפה, אלא קמה כאחיה המכבים לבצע את מעשה ההצלה.

פורסם בעלון השבת "מצב הרוח".