מקימי מעפר דל: רגעים של אושר
יש כאלו שעדיין לא מקבלות עליהן עול מצוות, אבל אנחנו יודעים שאותן בנות יודעות שהן יהודיות, ויודעות את הגדולה והחשיבות של להישאר יהודים
כשהבנות שאנחנו מצילים מתארחות בשבתות אצל משפחות, פעמים רבות שואלות אותי המשפחות המארחות אם הן שומרות שבת. האם הן דתיות? ואני תמיד עונה, שהמטרה שלנו היא קודם כל שתשארנה בעם ישראל. הרי מדובר בבנות ומשפחות שהיו בסכנת שמד. הילדים היהודים הללו גדלו בכפר לצלילי המואזין. הם ממש 'תינוקות שנשבו' פשוטו כמשמעו. לכן, המטרה שלנו קודם כל היא שישובו לביתם ולעמם. אנחנו לא דורשים מאף אחת לחזור בתשובה או לקבל חלק מהמצוות כדי שנעזור לה, אבל אין ספק שכאשר אנחנו שומעים על ילד או אישה שמתקרבים לאבינו שבשמים – לבנו מתמלא באור ושמחה.
השבוע, ברוך ה', זכינו להתמלא בשמחה משלושה מקרים שונים. אישה בדירת החירום נזכרה בגירסת הינקות שלה, שלמדה במסגרת של חב"ד, וכך אחרי שנים רבות, היא התחילה שוב להדליק נרות שבת, לקרוא קריאת שמע על המיטה ולהשתדל לשמור שבת. אין מראה יותר מרגש מלראות אותה קוראת תהילים על קברי האבות במערת המכפלה. ואין כמו לשמוח איתה בערב ראש חודש אדר. לנו, לפעמים, נראים המעשים האלו כדברים ברורים ופשוטים. אבל עבור אותן נשים מדובר ממש במהפך. הן קמות מעפר דל ומאשפות, ויושבות תחת כנפי השכינה. וכל זה – בזכות 'נדיבי עמו' – אותם יהודים נדיבים וטובים שעוזרים למלאכת הקודש.
ובאותו יום התקשר אלי יהודי, שותף, שעוזר לנו רבות ומטפל במקרה של אישה עם ילד שיצאו לפני כמה חודשים מהכפר. הוא סיפר לי בהתרגשות על אותו ילד, שכשיצא מהכפר דבר רק ערבית ולא ידע מילה בעברית, והיום הוא ראה את הילד עם ציצית וכיפה ושמע אותו קורא קריאת שמע. שנינו בכינו יחד מהתרגשות.
ואז התקשרה שושי, שמטפלת בעוד אישה עם ילדים שהוצאנו, והיא סיפרה לי שאותה אישה התחילה לקרוא תהילים, ושהיא שכנעה כבר עוד שתי נשים לעזוב את הערבי שלהן, ושבבוקר היא סיפרה לה שהיא חלמה שהיא חייבת לשים מזוזות מהודרות בבית. כמובן, שבחסדי שמים נמצא סופר סת"ם צדיק שתרם לה מזוזות חדשות ומהודרות לבית. ולחשוב, שרק לפני מספר חודשים היא לא הייתה מוכנה לשמוע על לצאת מהכפר…
אין יותר מרגש מללוות לבר-מצווה ילד, שכאשר הוא יצא מהכפר הוא ראה חייל וניסה לזרוק עליו אבן, ושאת המילים הראשונות שהוא למד בעברית הוא שר – 'מקימי מעפר דל', והיום, חייל במדים מרים אותו בכותל על הכתפיים.
כמובן, יש כאלו שעדיין לא מקבלות עליהן עול מצוות, אבל אנחנו יודעים שאותן בנות יודעות שהן יהודיות. והן יודעות את הגדולה והחשיבות של להישאר יהודים. הן תשארנה בתוך המסגרת של העם שלנו, תחגוגנה את החגים של היהודים וישתתפו בצער של עם ישראל. ושנזכה כולנו לחזור בלב שלם לאבינו שבשמים מתוך שמחה וטוב לבב. מי שמכירה ביהדותה, גאה בה, ומבינה את המשמעות של הזהות היהודית – כבר עשתה צעד גדול מאד לקראת קבלת עול מצוות. עצם ההזדהות שלה עם עמו של ה', הזדהות שבאה מתוך בחירה ומתוך מסירות נפש – היא בעצמה קידוש ה'!
פורסם בעלון השבת "מצב הרוח"
