סגירת מעגל

סגירת מעגל

סגירת מעגל

בתקופה האחרונה אנחנו עסוקים – אני, אשתי ועוד יהודים טובים – בבניית מיזם חדש למען בנות ישראל, שינסה לתת מענה מקדים לבנות ולהקדים תרופה למכה. היום כולם יודעים, כי כמו בכל מחלה – המניעה היא קריטית, ויכולה לחסוך סבל רב.

בשבוע האחרון, בין שלל הפגישות, נפגשנו במרכז הארץ עם איש מקצוע בכיר מאוד. מדובר ביהודי יקר, חילוני אמנם, אך ניכר עליו שבנות ישראל יקרות ללבו, ובפתח השיחה הוא אמר כך: "אני חייב לשתף אתכם בסיפור קטן. לפני שלוש שנים, הגיעו אלי לדירה שאני משכיר בדרום הארץ, זוג. הם התעניינו בשכירת הדירה, אבל אשתי שמה לב למשהו מוזר. כאשר ביקשה מהם את הפרטים כדי לסגור את החוזה, הבחורה נתנה את תעודת הזהות, ואילו הבחור גימגם, סיפר כל מיני ספורים והתחמק מלתת פרטים מזהים. אשתי התקשרה אלי ואמרה לי, שהלב שלה מרגיש שמדובר לא במקרה רגיל. לאחר עוד כמה שיחות, היא שמה לב שהמבטא של הבחור הוא ערבי. לאחר שפנתה שוב וביקשה תעודת זהות וערֵבים על התשלום והזוג סרב, היא החליטה לא להשכיר להם את הדירה. אז בפעם הראשונה נחשפתי לתופעה הקשה הזאת של התבוללות. מהפרטים של אותה בחורה עלה, שהיא בת של רב מוכר. היה לה שם מיוחד, שם שרק בהתנחלויות אפשר לשמוע. כמה ימים לאחר מכן אני ואשתי עדיין לא הצלחנו לישון בלילה".

ואז היה תורי להפתיע את אותו בכיר: "האם השם שלה הוא ______?", שאלתי אותו. הוא הביט אלי בתדהמה: "מאיפה אתה יודע?", שאל. ואז השלמתי לו את החצי השני של הסיפור.

"אשתך", אמרתי לו, "לא סיפרה על המקרה רק לך. היא התקשרה ללהב"ה ושלחה אלי את תעודת הזהות של אותה בחורה. ואכן היה לה שם מיוחד, שם ייחודי מאוד, שקשה לשכוח. בתוך כמה ימים היו בידינו כל הפרטים על אותה בחורה. ידענו שהיא למדה באולפנה מובחרת, עשתה שירות לאומי ולאחר השירות התחילה לעבוד במסעדה כשרה למהדרין באזור המרכז. שם היא הכירה את הבחור. לאחר שנה של עבודה במסעדה, היא התחילה לנתק קשר עם המשפחה בתירוצים שונים וניסתה לשכור דירה עם החבר הערבי. אז אנשי המקצוע שלנו נכנסו לפעולה. ניסינו בדרכים שונות ומשונות לדבר על לבה. האמת, זה היה ממש לא קל. בחודשים הראשונים היא דחתה כל ניסיון של הידברות, אבל לאחר ארבעה חודשים קיבלתי טלפון: "עלה בידי!…". אחד העובדים שלנו דיווח, שהצליח לדבר על לבה, והיא הסכימה לעזוב את הערבי. לאחר שנה, בשעה טובה, היא התחתנה עם יהודי טוב, והיום כבר נולד להם זוג תאומים (גם הם עם שמות מיוחדים, כמובן…)".

כשהשלמתי לאותו יהודי את הסיפור, ראיתי את הדמעות בעיניו. "לא התרגשתי ככה מאז החתונה של הבת שלי", הוא מספר. הוא ביקש מאתנו סליחה ואמר: "אני חייב להתקשר לאשתי ולספר לה את המשך הסיפור. את סגירת המעגל". היא לא האמינה בהתחלה, אבל אחר ששמעה את כל הפרטים, היא פרצה בצעקת שמחה, שנשמעה היטב גם לעומדים מרחוק.

לעיתים יכול דיווח קטן שלכם לרשום לזכותכם עוד זכות ענקית של הצלת נפשות. אנחנו מחכים לדיווחים שלכם, מי יודע – אולי גם לכם פעם נסגור מעגל.

וכמובן – העיקר הוא לא לאפשר למעגל להתחיל, ועל זה אנחנו עובדים עכשיו בשיא המרץ!

פורסם בעלון השבת "מצב הרוח".

0

תגובות

אהבתם את הפוסט?! שתפו ...

מאמרים נוספים בלהבה