עם שפוי לא משלים עם התועבה
אנו באים במטרה אחת – להראות קבל עם ואומה, ובעיקר להראות לבורא עולם, כי עם ישראל השפוי, הנורמלי, אינו מוכן להשלים עם אותן תועבות

המאבק נגד מצעד התועבה – מאבק על קיומנו בארץ!
מלמדת אותנו התורה הקדושה – "וְאֶ֨ת זָכָ֔ר לֹ֥א תִשְׁכַּ֖ב מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֑ה תּוֹעֵבָ֖ה הִֽוא. … אַל־תִּֽטַּמְּא֖וּ בְּכָל־אֵ֑לֶּה כִּ֤י בְכָל־אֵ֙לֶּה֙ נִטְמְא֣וּ הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר־אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶֽם. וַתִּטְמָ֣א הָאָ֔רֶץ וָאֶפְקֹ֥ד עֲוֹנָ֖הּ עָלֶ֑יהָ וַתָּקִ֥א הָאָ֖רֶץ אֶת־יֹשְׁבֶֽיהָ. וּשְׁמַרְתֶּ֣ם אַתֶּ֗ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י וְלֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ מִכֹּ֥ל הַתּוֹעֵבֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה הָֽאֶזְרָ֔ח וְהַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶֽם. כִּ֚י אֶת־כָּל־הַתּוֹעֵבֹ֣ת הָאֵ֔ל עָשׂ֥וּ אַנְשֵֽׁי־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֣ר לִפְנֵיכֶ֑ם וַתִּטְמָ֖א הָאָֽרֶץ. וְלֹֽא־תָקִ֤יא הָאָ֙רֶץ֙ אֶתְכֶ֔ם בְּטַֽמַּאֲכֶ֖ם אֹתָ֑הּ כַּאֲשֶׁ֥ר קָאָ֛ה אֶת־הַגּ֖וֹי אֲשֶׁ֥ר לִפְנֵיכֶֽם. כִּ֚י כָּל־אֲשֶׁ֣ר יַעֲשֶׂ֔ה מִכֹּ֥ל הַתּוֹעֵבֹ֖ת הָאֵ֑לֶּה וְנִכְרְת֛וּ הַנְּפָשׁ֥וֹת הָעֹשֹׂ֖ת מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם. וּשְׁמַרְתֶּ֣ם אֶת־מִשְׁמַרְתִּ֗י לְבִלְתִּ֨י עֲשׂ֜וֹת מֵחֻקּ֤וֹת הַתּֽוֹעֵבֹת֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲשׂ֣וּ לִפְנֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א תִֽטַּמְּא֖וּ בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י ה' אֱלֹקֵיכֶֽם" (ויקרא י"ח, כ"ב – ל').
ראינו בפסוקים אלו שחור על גבי לבן, כי התורה כורכת את ישיבתנו בארץ עם ההרחקה מתועבות הכנעני, אשר החמורות שבהן היו משכב זכור ובהמה. והנה הגענו כיום למצב, בו אנשים מבני עמנו מאיימים על קיומנו בארץ, לא באמצעות רובים וטילים, כי אם באופן מסוכן הרבה יותר – באמצעות עשיית מעשי תועבה, אשר לפני יותר משלושת אלפים שנה הובטח לנו, כי הם יגרמו לארץ להקיא אותנו מקרבה.
לדאבוננו, אין מדובר עוד באותו מיעוט בלבד אשר במקום לטפל במחלתם מפגינים אותה לעיני הציבור הרחב, כאילו שיש להם במה להתגאות. מדובר על תופעה מסוכנת בהרבה, והיא כאשר אנשים מהזרמים המרכזיים ביותר של החברה הישראלית, כולל מהימין הפוליטי ואפילו מכאלו המתימרים לייצג את הציונות הדתית, אשר משתפים פעולה עם אותם סוטים, ומוכנים לעלות על בריקדות למען "זכותם" של אותם סוטים להפגין את מחלתם בלב ירושלים עיר הקודש.
אותו אליל מודרני של התרבות המערבית, הקרוי "חופש הביטוי", מאיים על כל מציאותנו כאן בארץ! אילו היה מדובר רק על אותו מיעוט חולה, היה לנו עוד מקום לטעון כלפי שמים, כי הם אינם מייצגים את כלל ישראל, ולבקש רחמים על כלל העם, שהוא בריא בנפשו ונאמן לעמו ולמולדתו. אולם כאשר הליכוד והבית היהודי, מפלגות השלטון, מעניקים גיבוי לאותם בזויים, אשר סותרים בעצם מהותם כל ערך יהודי, חרון אף ה' הוא עצום, ואנו לא נדע לאן נוליך את החרפה.
לפני שבועיים, כשהערבים איימו שמאות אלפי ערבים יפרצו לאל-אקצה, לא פחדתי כהוא זה. ידעתי היטב, כי אם ישראל רוצה, היא יכולה תוך חמש דקות לחסל כל איום ערבי, לרבות איום הגרעין האירני. אולם אני רועד מפחד לנוכח מה שעלול לקרות השבוע, כשאותם מתועבים יצעדו ברחובות ירושלים תוך גיבוי של הממשלה ובחסות העיריה. כנגד זעם ה' לא נוכל לעמוד.
ישנה תקוה אחת, ואני מתחנן בפני כל מי שיראת ה' בלבו שיענה לקריאתי – בואו בהמוניכם להפגין נגד מצעד התועבה ביום חמישי הקרוב. אנחנו לא באים לשכנע אותם, אנחנו לא באים להיראות יפים בעיני מישהו, ולא מעניין אותנו האליל ששמו "חופש הביטוי". אנו באים במטרה אחת – להראות קבל עם ואומה, ובעיקר להראות לבורא עולם, כי עם ישראל השפוי, הנורמלי, אינו מוכן להשלים עם אותן תועבות, ואינו מוכן לתת לגיטימציה לכנופיית הסוטים, ושכל הפוליטיקאים העלובים שתומכים ב"זכותם" לצעוד אינם מייצגים אותנו. אולי, אולי יחוס עם עני ואביון, אולי אולי ירחם.
חותם בדמע ובתחינה,
בנצי גופשטיין