פדיון שבויים – זה נוגע גם בימינו!
המורשת שלנו רוויה סיפורים נפלאים על פדיון שבוים ועל מסירות הנפש למען מטרה זו. גדולי ישראל היו מכתתים את רגליהם בעיירות נידחות, על מנת לשחרר יהודים שנשבו, מציפורניהם של הרשעים. גדלנו על איך שיהודים שהיו חוסכים במשך שנים כסף לחתונה של הילדים שלהם, העבירו בידים רועדות אך בלב שמח את כל כספם לרשותו של – שליח עם סיפור מזעזע של פדיון שבויים.
תמיד שאפנו שנזכה יום אחד גם ליטול חלק במצווה רבה זו. ושלא תהיה טעות: זה לא רק סיפורים; זה פסק מפורש של הרמב"ם בהלכות מתנות עניים, ונביא כאן מקצת מדבריו: "ואין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים, שהשבוי הרי הוא בכלל הרעבים והצמאים והערומים, ועומד בסכנת נפשות…. ואין לך מצווה רבה כפדיון שבויים".
ובכן, לא צריך לחזור במנהרת הזמן מאות שנים אחורה כדי לקיים את המצווה הגדולה הזאת. אנחנו בלהב"ה מתעסקים במשך כל השנה בהצלת הבנות שברגע של חולשה הלכו לעם אחר. כמה עצוב, שכשזה קורה כאן ועכשיו, בימינו אנו ולא באיזה סיפור קומיקס מרתק.
ישנם כאלו שאומרים: "זו בעיה שלהן, למה הלכו לשם? אני לא צריך למסור נפש כדי להציל אותן" וכיוצא בביטויים אלו. כמובן, שאנחנו חושבים ופועלים אחרת, אבל הקול הזה נשמע, וחבל.
ומלבד זאת, חשוב שתקראו על המקרה הבא, כי הוא מלמד אותנו רבות על הילדים של אותן נשים, שעליהם אין לנו כל זכות לוותר. לפני שנים, באחד המקרים הראשונים שבהם טיפלנו, הצלנו אשה עם שני ילדים. הבאנו אותה לביתנו, שכרנו לה דירה ודאגנו ממש לכל מחסורה. קהילה שלמה התעסקה בחסד הגדול של עזרה לאותה אשה. אך לאחר שנה, בוקר אחד היא הגיעה אלינו ואמרה: "ענת ובנצי, אין בפי מילים להודות לכם, אך קשה לי, אני רוצה לחזור לערבי ההוא…".
נאלמנו דום. לא ידענו מה לעשות ואיך להגיב. האם לנסות לשכנע או להרים ידיים. החלטנו לפנות למרא דאתרא הגאון הרב דב ליאור שליט"א. הוא שמע את המקרה, ופסק על פי ההלכה, שמי שמכר את עצמו לגוי, בפעם הראשונה פודים אותו, אבל אם חזר ומכר את עצמו שוב, כבר אין חיוב לפדותו. "אתם פטורים", אמר.
היה שם איתנו עוד יהודי מיוחד, בן לאם יהודיה ואב ערבי, שגדל שנים בכפר עד ששב אל עמו וגדל והפך לתלמיד חכם. הוא שאל את הרב: "נכון, כך הוא הדין. אבל במה אשמים הילדים? האם הם מכרו את עצמם? הרי הם ילדים יהודים לכל דבר! במה הם חטאו?" ואכן, הרב ליאור בגדלותו ובענוותנותו העצומה קיבל את דבריו, חזר בו מהפסק הקודם, ואמר לנו: "עשו הכל כדי להציל את הילדים ואת האשה". וכך היה! בנסי נסים והשתדלות מרובה, האשה נשארה אצלנו, והיום הילדים גדלים כיהודים לכל דבר.
וכך גם כיום, ביתר שאת. יש לנו מקרה מיוחד, פדיון שבוים למהדרין, כפי שכותב הגאון הרב ליאור שליט"א: "מדובר במקרה חשוב של הצלת שני ילדים יהודים, שאבדו את אמם היהודיה, ועכשיו יש מאבק משפטי גדול, האם הילדים יגדלו במשפחה דתית, או ח"ו יגדלו בכפר ערבי". זוהי הצלת נפשות ממש! האם הילדים האלו, שאמם כבר לא אתם, יגדלו במשפחה דתית, או בכפר ח"ו? כדי שנוכל להציל אותם, אנחנו חייבים את העזרה שלכם. לא תעזרו?
פורסם בעלון השבת "מצב הרוח".