תודה!
כשיצאנו למסע של גיוס ההמונים ללהבה, ליוו אותנו חששות רבים. יהודים רבים, טובים ומנוסים אמרו לנו, שאין סיכוי להגיע ליעד. אמרו לנו – נכון, זו עבודת קודש, אבל נמאס לציבור מההתרמות. ובכלל, בעשרת ימי תשובה ישנם גופים חשובים בלי סוף שעורכים גיוס המונים, ולכן אין לכם סיכוי.
אבל יצאנו לדרך, כי לא הייתה בררה אחרת. משמעות הדבר מבחינתנו הייתה להיות או לחדול, להרים ידים ולהיכנע מול האיומים של מנדלבליט והשר בר-לב, או לקפוץ למים ולהכריז – מלחמה בהתבוללות איננה טרור! זו יהדות! ברוך ה', בעזרתו ובעזרת כ-4000 יהודים טובים, לא רק שהגענו ליעד, אלא עברנו אותו.
ועל כך אנחנו חייבים לומר – תודה!
אבל כרגיל, לא נתנו בידינו האפשרות והזמן לנוח ולהתבשם מההצלחה. כבר ביום שישי בחול המועד סוכות, קיבלנו טלפון מאשה עם 8 ילדים מכפר בצפון הארץ, שרוצה לצאת. הצוותים שלנו, שחשבו לנוח קצת בחול המועד, מיד גויסו למלאכת הקודש. תוך שעתיים, האשה והילדים הגיעו לדירת החרום של להבה.
אך כפי שהסברנו בקמפיין, הקטע הקל ביותר הוא החילוץ וההוצאה של המשפחה מהכפר. העבודה הקשה באמת היא הטיפול והסיוע לאותה משפחה, הליווי של הסביבה והעזרה המשפטית. ואכן, מרגע היציאה מהכפר, כל הסביבה התגייסה למענם. אין דבר יותר מפליא ומרגש מלראות ילדי ונערי גבעות רוקדים בשמחת תורה עם ילדים שלא יודעים עברית, רק ערבית, וכולם כאחד רוקדים ומפזזים מול ספר התורה – "מקימי מעפר דל…".
ואכן, אלה שרק אתמול היו דלים בעפר,
אותם ילדים יהודים שהיו רגילים לגדול בכפר, רקדו בשמחה עם ספרי התורה, ונערי הגבעות גייסו את הערבית הדלה שהם מכירים כדי לשמח את אותם הילדים.
זכינו, שהרב שמואל אליהו הגיע במיוחד לברך ולחזק את האשה והילדים.
אכן, המסע אינו פשוט והוא רצוף בקשיים רבים. אך אנחנו נעשה הכל, כדי שאותם ילדים יגדלו כיהודים.
ובהמשך לכך – יום לאחר אסרו חג, כבר היינו בבית הדין בבאר שבע ועשינו השבה ליהדות ליהודי שברגע של איבוד דעת בחר להתאסלם וזכה לשוב ליהדות בעזרת ארגון להבה.
לא תמיד ביכולתנו לשתף את הציבור הרחב בפרטי הפעילות. מסיבות מובנות, פעולות רבות חייבות להשאר דיסקרטיות. אולם קצת ממה שאפשר אנו משתפים אתכם, כדי שתדעו, שתרומתכם אכן פועלת ועושה רבות ונצורות. בזכותכם, ובזכות אלפי שותפים, נמשיך לעזור לבני ובנות ישראל למרות כל המלעיזים. ובשם כל אותם יהודים שזכו לשוב לעמם ולצור מחצבתם, אנו אומרים לכם – תודה!
