שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

הותקפה במשך חודשים בבית המרקחת – וחששה להתלונן

איך קורה שצעירה שהגיעה לבית מרקחת עם מרשם לקבלת תרופות, הופכת לקרבן של תקיפות סדרתיות?

כ"ו בכסלו תשפ"א 12/12/20 17:20

אלישבע (שם בדוי), צעירה בת 17 מהצפון, החלה לחלות לפני כשנה במחלה מורכבת, שהצריכה אותה לגשת מדי שבוע לבית מרקחת ולרכוש תרופות רבות שעליה היה ליטול על מנת להתמודד עם המחלה.

אלא שהמקום בו בסך הכל היה עליה להציג מרשמים ולקבל בתמורה אליהם נוזלים וכדורים, הפך לגיהינום עלי אדמות עבורה: רוקח ערבי שעבד במקום החל לנסות לקשור עימה קשר, בניגוד לרצונה. אלישבע סירבה פעם אחר פעם בתוקף, אך הוא המשיך להציק לה ולהטריד אותה. עד שפעם אחת בה הייתה לו ההזדמנות – הוא תקף אותה.

הוא איים עליה שלא תעז להתלונן, והפך את התקיפה החד פעמית למסכת סדרתית של ייסורים עבורה. הסיוט נמשך תקופה, עד שהמחנכת שלה הבחינה שהיא מדוכדכת ומתוסכלת. ארגון להב"ה נכנס לתמונה, ואלישבע קיבלה את חייה בחזרה.

כעת היא מספרת על הפחד ששיתק אותה, על הדרך בה נחלצה מקשר האימה, וקוראת לבנות שנמצאות במצבה לא לשתוק, ולא להתבייש לפנות לעזרה. עדות חדשה מהפרוייקט של להב"ה בנות מקריאות עדויות.

לעדויות נוספות מהפרוייקט "בימים ההם בזמן הזה":

איך הכל התחיל?

"קודם כל אני אגיד שאני ממש לא הבחורה שאתם חושבים עליה שתגיע למקומות כאלה", היא פותחת."אני ממשפחה דתיה גדולה ואוהבת מהצפון, והבחורה הכי רגילה ו'משעממת' שיכולה להיות בגיל שלי; נמצאת רוב הזמן באולפנה, לומדת לבגרויות, ומסתובבת עם חברות. לא משהו מיוחד".

"יום אחד קמתי בבוקר והרגשתי חלשה מאוד. חשבתי שאני סתם קצת חולה, ופשוט לא הלכתי באותו יום לאולפנה. אבל עברו ככה כמה ימים בבית, ואני רואה שהמצב שלי לא משתפר. קבעתי תור לרופא משפחה והלכתי אליו ביחד עם אמא שלי. הוא בדק אותי, והפנה אותי דחוף לבדיקה בחדר מיון. אחרי שרופא מומחה בדק אותי שם, הוא הסביר לי שאני חולה במחלה מסוימת(עליה אני מעדיפה שלא לפרט), ושאני אצטרך ליטול הרבה מאוד תרופות באופן קבוע, וללכת לפחות פעמיים בשבוע לבית מרקחת לקנות אותן, כי אלו לא תרופות שאפשר לאחסן בבית לאורך זמן רב".

אלא שאם אלישבע חשבה שהמחלה שלה היא הסיוט בכל הסיפור, עד מהרה הסתבר שהסיוט האמיתי טמון דווקא בבית המרקחת. "בבית מרקחת היה רוקח ערבי קבוע בשם פאדי. בהתחלה הוא שיחק אותה נחמד ואדיב, אבל תוך כמה דקות הבנתי מה הוא באמת רוצה. הוא התחיל לשאול אותי בת כמה אני, אם יש לי חבר, מה אני אוהבת לעשות, ועוד כל מיני שאלות כאלה. אמרתי לו שאני לא מעוניינת לפרט, ואשמח לקבל את התרופות שלי וללכת. הוא אמר 'טוב, טוב', ונתן לי את התרופות בקצת כעס כזה".

אלישבע, כזכור הייתה צריכה לפקוד את בית המרקחת פעמיים בשבוע. "בפעם הבאה שהגעתי לשם באותו שבוע הוא שוב היה שם, וכל הסיפור שהיה בפעם הראשונה שוב חזר על עצמו: השאלות וההצקות. אני מצידי עמדתי על שלי, אבל זה התחיל להרגיש לא נעים".

חשבת ללכת לבית מרקחת אחר?

"חשבתי, אבל וויתרתי על זה. אני גרה באיזור שאין בו הרבה חנויות, וזה בית המרקחת היחיד שקרוב לבית שלי. בית מרקחת אחר נמצא במרחק של 20 דקות נסיעה באוטובוס, אז וויתרתי על הרעיון".

לאחר מספר פעמים בהם הטרדותיו של הרוקח פאדי חזרו על עצמן, המצב החריף משמעותית: "יום אחד שהייתי בדרך לחברה שלי, עברתי ליד בית המרקחת. זו הייתה שעת ערב יחסית מאוחרת, ולא היה אף אחד ברחוב. פאדי עמד מחוץ לבית מרקחת ועישן סיגריה. אני הרכנתי את הראש וניסיתי להראות שאני לא רואה אותו, אבל הוא מיד הבחין בי וקרא לי.

הוא שאל אותי מה שלומי ולאן אני הולכת. אמרתי לו ערב טוב בנימוס, ושאני בדרך לחברה. אלא שאז הוא חסם לי את הדרך ולא נתן לי לעבור. ניסיתי בכל זאת, והוא משך אותי בכוח לסמטה צדדית, שם הוא תקף אותי", היא מספרת בדמעות. "הייתי בהלם. קפאתי, לא הגבתי. כשזה נגמר ברחתי משם".

מה קרה מאז?

"אחרי כמה ימים אני קולטת שהוא השיג את המספר שלי, אין לי מושג איך. הוא שלח לי הודעה 'בואי עכשיו לכתובת הזו, לא כדאי לך להגיד לא'. לא ידעתי מה לעשות, ואז הוא שלח לי תמונה שהוא צילם מהפעם ההיא שהוא תקף אותי, ואיים לפרסם אותה אם אני לא אבוא. הרגשתי נורא, פחדתי מאוד, ואני הרי לא יכולה לספר כלום. ומאז כל פעם שהוא היה בסביבה הוא היה מתקשר והייתי באה, לא הייתה לי ברירה".

"היו לי מלא רגשות אשמה, למרות שהבנתי שאני לא אשמה בזה. חשבתי למשל ש'אולי אני הזמנתי את זה עלי', 'אולי לא הייתי צריכה לעבור שם', 'אולי הייתי צריכה להיזהר יותר'".

איך היו החיים שלך בתקופה הזו?

"הייתי בת שבע עשרה אז, וכל החיים שלי השתנו מהקצה אל הקצה. איבדתי אמון באנשים. וככה היה כמה חודשים; סיפרתי כל פעם שאני הולכת לחברה אחרת"

מתי הבחינו שהמצב לא כשורה איתך?

"המורה שלי התחילה להבין שמשהו קורה איתי, היא ראתה שהשתניתי. היא ניגשה אליי וניסתה להבין מה קורה, ואני סיפרתי לה. רק השבעתי אותה שלא תספר כלום להורים שלי. פחדתי מהתגובה שלהם. אבל המורה סיפרה להם. הם היו בהלם, אבל הם הכי תמכו בי בעולם. הם הציעו שנפנה לארגון להב"ה, שמתעסק בקשרים של בנות יהודיות עם ערבים".

איך טיפלו בפנייה שלכם בלהב"ה?

בלהב"ה עטפו אותי באהבה. אין לי מילים אחרות לתאר את זה. ענת גופשטיין ועו"ד רוויה אוחנה, ליוו אותי מהרגע הראשון והעניקו לי את כל המעטפת שהייתי זקוקה לה. עם ענת עברתי תהליך של שיקום, של הבנה שאני הייתי קרבן, ושאני לחלוטין לא אשמה במה שקרה לי. רוויה הגיעה איתי להגיש תלונה במשטרה, ובזכות פנייה שלה לבית המרחקת פאדי פוטר ממנו".

היו שותפים עכשיו בפעילות להב"ה ובהצלת בנות ישראל

"זאת הייתה דרך ארוכה להתמודד עם העבר הלא רחוק, להבין שאני לא הבעיה. לקח לי זמן להעלות בחזרה את הערך העצמי שלי, לגלות את הכוחות הטמונים בי, להוריד את המגננות שהקמתי על עצמי. עכשיו אני מוגנת", היא אומרת נרגשת.

אלישבע חותמת את דבריה במסר לצופות, הקוראות והוריהן: "צופות יקרות, במיוחד נערות, בבקשה תשמרו על עצמכן. תשתפו מה עובר עליכן, אל תשמרו בלב. אתן יכולות לספר להורים, חברות, בשביל זה הן שם, הם שם בשבילכן. ולהורים אני אומרת: תשגיחו היטב על הבנות שלכן. תשאלו אותן מה עובר עליהן, תתעניינו כל הזמן בשלומן, ותכניסו להן לראש שאם הן במצוקה, אתם הכתובת הראשונה עבורן".

לא עומדים מנגד! שותפים עכשיו בהצלת בנות ישראל >

המציגה בסרטון הינה שחקנית. הדברים הנאמרים מפיה תומללו באופן מדויק מעדותה של אלישבע ומובאים לפניכם כהווייתם. בסרטון מובאים עיקרי הדברים – ובכתב מובאים הדברים באופן מלא
מקור >> https://www.inn.co.il/news/460390

תגובות