"בחיים שלי לא האמנתי שאצא עם ערבי"

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

"בחיים שלי לא האמנתי שאצא עם ערבי"

סיפורה יוצא הדופן של איילת, נערה בת 16 מבנימין, שנפלה לקשרים עם ערבים וניצלה בזכות התערבות ארגון להב"ה
כ"ט בכסלו תשפ"א 15/12/20

ההנחה הרווחת בציבור היא שקשרים מפוקפקים בין צעירות יהודיות לערבים, היא מנת חלקן של נערות בסיכון, נערות רחוב ממשפחות קשות יום, הנושרות ממסגרות הלימודים ולא מוצאות את מקומן בחברה.

אלא שדברים יוצאי דופן וחסרי תקדים שנאמרים כעדות מפיה של איילת (שם בדוי), נערה בת 16 בלבד, בת למשפחה מצוינת מהציונות הדתית, המתגוררת ביישוב מוכר בבנימין, מלמדים כי ההתבוללות לא פוסחת על אף מגזר בישראל, ואין מי שבאמת חסין ממנה.

איילת התחילה את הקשר שלה עם אמג'ד, עובד ערבי בחנות בגדים בירושלים לפני שנה וחצי. בסיוע ארגון להב"ה, העוסק בהצלת בנות יהודיות מקשרים עם ערבים, היא הפסיקה אותו. כעת, היא מספרת בראיון מיוחד על כל הקשר שכמעט הרס את חייה, מודה לענת גופשטיין שהצילה את חייה, ומתריעה: "אל תגידו שזה לא יקרה לכם".

היו שותפים עכשיו בהצלת בנות ישראל

איך הכל התחיל?

"הייתי עם חברה שלי בעיר בחנות בגדים קבועה שאנחנו תמיד הולכות אליה ביחד. היה שם בחור צעיר ערבי שעבד שם, בשם אמג'ד. מיד כשנכנסנו לחנות הוא ניגש אלינו, והציע לנו עזרה. הוא היה ממש נחמד, והמליץ לנו על כל מיני מבצעים שהיו להם שם. בסוף הקנייה, כשבאנו לשלם, הוא קרא לנו לצד רגע, ושאל אם הוא יכול את המספר טלפון שלנו.

אמרנו לו תודה רבה על העזרה בחנות, אבל שאנחנו לא מעוניינות לתת לו את המספר. אחרי שיצאנו מהחנות, חברה שלי אומרת לי: "תכל'ס, הוא באמת היה חמוד". אמרתי לה שנכון, אבל אנחנו סך הכל בכיתה י', ולא יוצאות עכשיו עם בנים, ובטח שלא עם ערבים".

"למרות כל זה", היא ממשיכה, "הוא לא יצא מהראש של שתינו. לא הודינו בזה בפה מלא, וגם בעוד פעמים שדיברנו עליו אמרנו שאין סיכוי שהיינו נותנות לו את המספר".

אז איך נוצר איתו הקשר?

"אחרי בערך חודש, קבענו ללכת שוב לאותה חנות ביחד. בדרך אמרנו אחת לשנייה 'וואי, ואם הוא יהיה שם שוב', כשתכל'ס קיווינו שהוא יהיה שם. הגענו, ואיך לא, הוא היה שם, ושוב חייך אלינו ונתן לנו שירות מדהים. הוא גם זכר את השמות שלנו. הפעם, כשהוא ביקש שוב את המספר, הסתכלנו אחת על השנייה, וחברה שלי נתנה לו אותו".

מתי פגשתן אותו בפעם הבאה?

"אחרי יומיים הוא התקשר לחברה שלי והזמין את שתינו לבוא לשבת איתו ועם חברים שלו באזור כיכר החתולות בירושלים. מאוד היססנו לבוא, כי בסוף אנחנו בנות דתיות מאוד, שמקפידות על צניעות, ובדרך כלל לא מדברות סתם עם בנים, אבל בסוף מרגע שנתנו לו את המספר הכל הידרדר".

"נסענו ביחד מהיישוב לירושלים ביום חמישי בערב, ופגשנו אותו ואת חברים שלו, שגם הם היו כולם כמובן ערבים, בין כיכר החתולות לגן העצמאות. בהתחלה כולם התייחסו אלינו בכבוד, ודיברו אלינו יפה. ביניהם הם היו מדברים בערבית, ושמנו לב לזה שהם גם מקללים, אבל פחות התייחסנו לזה אז. מהפעם הראשונה אז שנפגשנו יצאנו בתחושה כיפית שאנחנו רוצים לחזור עליה שוב".

ומה קרה מאז?

"בשבוע אחר כך, כששוב נפגשנו איתו ועם חברים שלו, הביאו לשם הרבה אלכוהול, ושתו. בהתחלה אנחנו לא הסכמנו לשתות גם, אבל עם הזמן התרככנו וגם התחלנו לשתות איתם, למרות שידענו שזה לא טוב. ואחרי האלכוהול – הגיעו גם הסמים. הם היו מביאים לשם כמות של מריחואנה ומתמסטלים. גם בזה בהתחלה לא נגענו, אבל כמו עם האלכוהול גם זה התרופף".

"עם הזמן, התחלנו להגיע להיפגש איתם לא רק בימי חמישי, אלא בעוד ערבים במהלך השבוע. חברה שלי אמרה לי מתישהו שההורים שלה מתחילים לחשוד שמשהו לא בסדר, והם לא מסכימים לה לנסוע יותר לירושלים בשעות מאוחרות ולחזור הביתה מאוחר בלילה. אני מצד שני פשוט הייתי אומרת להורים שלי שאני נוסעת לחברה ושאנחנו לומדות ביחד לבגרויות עד מאוחר. הם לא חלמו שאני שותה אלכוהול ומעשנת סמים עם ערבים".

היה שלב שבו גם ההורים שלך התחילו לחשוד?

"כן. זה קרה בפעם אחת שהייתי שם בכיכר החתולות, והייתי קצת כבר שתויה מאלכוהול, ובדיוק באתי לעשן. ממש שניה לפני שזה קרה, אמא שלי התקשרה אליי לשאול מה שלומי. היא שמעה שאני זחוחה, ושמעה את הקולות מסביבי בערבית. היא מאוד נלחצה, וביקשה שאחזור מיד הביתה. ניסיתי להרגיע אותה, אבל היא כבר הבינה שמשהו לא כשורה איתי. כשחזרתי הביתה היא ניסתה לדובב אותי ולשאול מה היה, אבל אני פשוט נכנסתי לחדר והלכתי לישון".

"ההידרדרות הכי גדולה שלי הייתה בפעם אחת שאחרי שנפגשנו שוב כולם, ואחרי הכל נשארנו לבד אני ואמג'ד, והוא אמר לי אולי תבואי אליי. היינו לבד, שנינו היינו שיכורים, וקרה מה שקרה בינינו. נגעלתי מעצמי, ורציתי פשוט למות. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי".

"מאז, הייתי כבר בנאדם אחר לגמרי. התחלתי להתלבש פחות צנוע, לא הקפדתי מספיק על מצוות, הייתי מבריזה הרבה מהאולפנה, ופחות משקיעה בלימודים. כולם ראו את שעובר עליי משהו, אבל אף אחד לא ידע מה בדיוק. מצד שני, גם אני שנאתי את עצמי על מה שאני עושה, אבל התביישתי לפנות להורים שלי או לספר על זה למישהו".

איך ההורים גילו בסוף?

"יום אחד השארתי את הפלאפון על הספה, והם הציצו בו וראו את ההתכתבויות ביני לבין אמג'ד. עולמם חרב עליהם במקום, אין לי תיאור אחר. וכל זה קורה גם שנה אחרי שאחותי הקטנה נפטרה, ועכשיו עוד בוקס בבטן, עוד משבר במשפחה. בהתחלה הם לא ידעו מה לעשות עם עצמם, ופשוט הפסיקו לדבר איתי".

ואיך את הגבת לזה?

"זה רק החמיר את המצב שלי. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי ורק הידרדרתי יותר ויותר. הייתי ממש אובדת עצות. לקחתי קופסא של כדורים ובלעתי את כולה. 40 כדורים בבת אחת. מזל שההורים שלי היו בבית והטיסו אותי בלית חולים.

מתי ארגון להב"ה נכנס לתמונה?

"אחרי מה שקרה ההורים שלי הבינו שאי אפשר להתעלם. הם יצרו קשר עם ענת גופשטיין, ראש מערך הטיפול בבנות בלהב"ה. היא אמרה להורים שלי קודם כל לחדש את הקשר איתי ולהיות קשובים למצוקה שלי. להביןשאני נפלתי ושעכשיו צריך לעזור לי לקום. האם באמת חזרו לדבר איתי, התייחסו אליי ושאלו אם אני צריכה עזרה. אמא שלי הרגיעה אותי ואמרה לי: 'לא משנה מה תעשי, תמיד נאהב אותך, את הילדה שלנו'. במבט לאחור, זה היה הרגע שהציל את החיים שלי, ואת החיים של המשפחה שלי".

לעדויות נוספות

איך התנהל הטיפול?

"בטיפול עם ענת הבנתי שהקשר שלי עם אמג'ד הוא בסך הכל שובבות נעורים, ושזה לא באמת קשר של אהבה, קשר מבוסס שיש לו היתכנות כלשהי. ענת פקחה לי את העיניים והראתה לי בצורה מקצועית שמה שחוויתי הוא ניצול. היא אמרה לי שלא כל מי שנחמד אליי אוהב אותי, ושישי אנשים שינצלו אותי".

"כשביקרתי בדירת המסתור, הבנתי שהמצב שלי הבנתי שהמצב שלי הרבה יותר טוב מהשאר. אצלי ברוך השם לא הייתה אלימות, כי זה נעצר בזמן".

מה המסר שלך בעקבות הסיפור הזה לנערות בגילך ולהורים שלהן?

יש לי כמה מסרים חשובים: לבנות אני אומרת – אל תשמרו את המצוקות שלכם בתוך הלב. אם אתן במצוקה, לא משנה מהי, לכו ותדברו עם ההורים שלכן, עם חברות ועם כל מי שאתן יודעות שיכול לעזור לכן. להורים אני אומרת – תשגיחו היטב על הבנות שלכן. שימו לב איפה הן מסתובבות, תתעניינו כל הזמן בשלומן, ותכניסו להן לראש שאם הן במצוקה, שאתם הכתובת הראשונה עבורן. ואל תגידו לי זה לא יקרה. אם זה קרה לי, הנערה הכי דוסית מיישוב סופר דתי, שבחיים לא דמיינתי שאצא עם ערבים, זה יכול לקרות לכולן. והכי חשוב: אל תחששו לפנות לאנשי מקצוע. זה אולי לא נעים, אבל זה פשוט מציל חיים. אם ההורים שלי לא היו פונים ללהב"ה, אני לא יודעת איפה הייתי היום".

בימים ההם בזמן הזה! היו שותפים עכשיו בהצלת בנות ישראל ובהמשך המאבק בהתבוללות

המציגה בסרטון הינה שחקנית. כחלק מהפרויקט של להב"ה "בנות מקריאות עדויות" הדברים הנאמרים מפיה תומללו באופן מדויק מעדותה של איילת ומובאים לפניכם כהווייתם. בסרטון מובאים עיקרי הדברים – ובכתב מובאים הדברים באופן מלא.

מקור >> https://www.inn.co.il/news/460645

תגובות