הסרט "אשרף מרואן – שם בדוי" שיוצא לאור בימים אלו עוסק בתחקיר מקיף של אלחנן גרונר על ארגון "דאר אל סאלם" אשר פועל לאסלם יהודים ויהודיות. ענת גופשטיין מארגון להב"ה, שהיתה שותפה בתהליך ומלווה את החוזרים, מספרת לנו על על עוז, היהודי שהתאסלם ונהיה לשייח', ולבסוף חזר ליהדות, על ב. שנכנסה גם היא לעומק האיסלאם, וזכתה לשוב חזרה, ועל פעילות ארגון להב"ה – למניעת התבוללות בארץ הקודש, על הנפשות היקרות שזכו להציל, ועל הקשר החם שנשמר עד היום.
ענת, בואי נתחיל מהזווית שלך בסיפור. מתי שמעתם לראשונה על עוז ועל מה שקורה בתוך ארגון "דאר אל סלאם"?
"הקשר התחיל מזמן. בנצי (גופשטיין) הכיר את עוז עוד בתחילת הדרך שלו, כשהוא רק התחיל להתקרב לאסלאם. באסלאם יש חזק את הנושא של כיבוד הורים, אז הוא היה מדבר עם אמא שלו ומספר לה כל מיני סיפורים.
אמא שלו פנתה לבנצי, והוא דיבר איתו אז. מאז ידענו שהוא שם. אמא שלו הייתה איתנו בקשר רציף ודיווחה על כל מה שקורה – שהוא התחתן, שנולדו לו ילדים, שהוא התקדם בארגון והפך לדמות מרכזית שמאסלמת בנות. שמענו על מה שקורה בתוך המסגד מכמה כיוונים, גם מאמא שלו וגם מבנות שיצאו משם"
ענת מספרת סיפור מרגש שהתרחש בתוך המסגד של דאר אל סלאם, ודווקא לא שודר בסרט: "היה סיפור שהייתי מעורבת בו, על אחד מהילדים היהודים במסגד שאחד השיח'ים במסגד ניסה להוריד לו את הכיפה ולהגיד לו שהוא מוסלמי, והילד תפס את הכיפה, תפס את הראש וצעק: אני לא רוצה להתאסלם! אני יהודי. לילד קוראים אליהו, ואמרתי לסבתא שלו עימה עמדנו בקשר, שהוא אליהו הנביא. מדובר בילד שנמצא שם עם אמא שלו ושני ילדים נוספים, ופעלנו להוציא את הילדים מהמסגד.
בסרט רואים את התהליך שעוז עובר. איך נראה הקשר איתו ברגע שהוא מחליט לעזוב?
"זה היה מאוד מרגש. בנצי ביקש מאלחנן להיות איתו בקשר צמוד. כששמענו שזה עוז, אמרנו 'וואו, עוד יהודי ששב הביתה'. ממש יום אחרי שהוא יצא מהכפר, הוא הגיע אלינו, וישבנו ודיברנו. והתחלנו ללוות אותו בכל המישורים. עורכי הדין של הארגון ייצגו אותו בבית הדין השרעי בהליכי הגירושין, ואני ליוויתי אותו באופן אישי בתהליך ה'שיבה ליהדות' בבית הדין בחיפה. היה חסר לי בסרט שיראו קצת יותר מהתהליך הרוחני הזה, מהחזרה ליהדות, שזה רגע עוצמתי מאוד."
יש בסיפור הזה דמויות נוספות שחולצו מהארגון, כמו ב. מה מצבה כיום?
"אנחנו מלווים את ב. עד היום. זה ליווי צמוד – משפטי, כלכלי ורגשי, אנחנו בקשר מאד טוב איתה. היא עברה קשיים עצומים סביב הגירושין והמשמורת על הילדים. מה שמדהים אצלה זה שהיא לקחה את כל העבר הכואב שלה, את הידע בשפה הערבית ואת מה שחוותה שם, והיום היא משתמשת בזה לטובת עם ישראל. לראות אותה היום זה פשוט מטורף, היא לקחה את הלימון ועשתה ממנו לימונדה."
מהסיפור של עוז וב. אנחנו עוברים לדבר על ארגון להב"ה, ענת מספרת על תנועה חזקה שיש בזמן האחרון של שיבה מהאיסלאם ליהדות, לצד בנות יהודיות שעדיין הולכות לחיות עם ערבים. מה היקף התופעה?
"תראה, לצערנו התופעה הזאת רחבה, אמנם יש ירידה מאז השביעי באוקטובר אבל עדיין בנות הולכות עם ערבים, והבנות שהולכות הן בנות טובות, בנות מבתים מסורתיים, בנות אולפנה, בנות מדרשה, לא בנות מהקצה כמו שאנחנו חושבים. הבעיה היא שלא מספיק מדברים על זה, ובגלל זה זה קורה. ואני מקווה שהסרט בעצם יעלה את המודעות לנושא.
אני חושבת שזה אחד הדברים שאנחנו מפספסים בתור אנשי חינוך. מה שקורה באולפנה זה שמדברים על צניעות, ומדברים על דברים מאוד מאוד חשובים שאני לא מזלזלת בהם, אבל המהות של זהות, כל הנושא של ההתבוללות, שהמשמעות שלו זה יציאה מכלל ישראל, על זה לא מדברים, וזו הבעיה.
עם קצת מידע היינו יכולים להציל עוד ועוד בנות ולא היו נופלות. זה קורה דווקא בגלל התמימות של הבנות שמגיעות מבתים חרדים ודתיים. זה קושי שממש קשה להכיל: מצד אחד יש להן תורה, יש להן יראת שמיים, אבל מתוך תמימות הן נופלות לשם, הן יודעות שזה נגמר רע ובכל זאת נכנסות לכבשן האש, לתוך המקום הרע הזה ונפגעות.
ויחד עם הכאב אנחנו גם רואים באמת הרבה אור, מקרים של משפחות עם שמונה, תשעה, עשרה ילדים שרוצים לחזור הביתה. ברוך השם, דירות החירום שלנו מלאות, אנשים רוצים לצאת. ואנחנו שם, איפה שמדינת ישראל לא נמצאת.
לגבי הבנות שנמצאות בקשר עם ערבים, האם מדובר באהבה מצד הערבים או דרך נוספת שלהם לפגוע ביהודים?
"זו לא אהבה, זה שליטה. זו החפצה. באהבה יש בחירה. ופה מדובר ביחסים של שליטה, יחסים אלימים ומאוד מאוד פוגעניים. זו הדת שלהם. יש להם עניין לפגוע ולאנוס את ה"כופרים". יש להם עניין לפגוע בבנות שלנו. ראינו את זה, יש להם כמה שיטות – יש להם את דאר אל סלאם ויש להם את החרב. והם משתמשים בשתי השיטות כדי לאסלם את כל העולם ולפגוע בכופרים".
הטרור הלאומיני
"והדבר הכי הכי כואב: במשך שנים אנחנו זועקים על הטרור הלאומני. כשחברת הכנסת לימור סון הר-מלך הציעה חוק להחמרת ענישה על רקע לאומני, אנשים צחקו עליה. חברי כנסת אמרו שאין תופעה כזאת, שהיא גזענית, ורצו להוציא אותנו (ארגון להב"ה) מחוץ לחוק, אמרו שאנחנו גזענים.
בשביעי באוקטובר נפל דבר בישראל והבינו שיש דבר כזה פגיעה על רקע לאומני. שזה קיים. איך אמר אחד המחבלים הארורים האלה? שהוא רצה "ללכלך את הבחורה", יש להם עניין לפגוע, וארגוני הנשים היו בלחץ – איך העולם לא מבין שהם פגעו בנו? שהיה אונס על רקע לאומי? ואני אומרת, איזו צביעות. עכשיו אתן מכירות בזה? אתן מכירות באונס על רקע לאומי?
רוב הנערות במדינת ישראל שנפגעות, נערות בסיכון, נפגעות על ידי ערבים. הגיע הזמן שנתעורר ולא נחכה לשביעי באוקטובר הבא כדי להבין את המציאות, שאין דו-קיום".
עבודה עברית ומוגנות
"בעבר רצינו לעשות תוכניות לימודים על הנושא של התבוללות, כי כאמור, גם באולפנות זה לא מדובר. להבין שזו מגפה, להבין שאנחנו חייבים לעמוד על הזהות שלנו, וכן לתת כלים בנושא של מוגנות, הרי רוב הבנות לא יודעות איך להתמודד עם הטרדה כשהן עולות לאוטובוס, הולכות למכולת, או כשמגיע שיפוצניק לשפץ את הבית שלהן, הן לא יודעות איך להתמודד.
ובנוסף, לא לעבוד עם אויבים, לא להעסיק אויבים. אני חושבת שכשם שביהדות מדברים על "חלב נכרי" "פת נכרי" וכו' דברים שאסורים משום חתנות, כך צריך לחדד את הנושא של "עבודה עברית" יש מסעדות "מהדרין" שהמצב שם הוא לגמרי לא מהדרין… מפני שבמקומות כאלו יש הכי הרבה התבוללות.
איך נראה תהליך השיקום של מי שמצליחה לצאת?
"השיקום נמשך שנים, קל ליפול לבור וקשה לצאת ממנו, אבל יש לנו צוות מדהים עם מסירות נפש עצומה למען עם ישראל, יש לנו דירות חירום מלאות, ולמרות הסנקציות שהטילו עלינו מארה"ב וסגירת חשבונות הבנק של ארגון להב"ה וגם החשבונות האישיים, אנחנו רק צומחים. ככל שמענים אותנו – כן נרבה וכן נפרוץ.
אנחנו הופכים למשפחה עבור מי שיוצאת משם, בקיץ האחרון לקחנו את הנשים והילדים לנופש מפנק, לתת להן רגע של נחת אחרי התופת. וכל עזרה כזאת ממלאת בסיפוק.
הילד שחולץ בגיל 4 וכיום חייל בגולני
היום דיברתי עם ילד שהיה אצלי יחד עם אמא שלו בדירת החירום לפני 15 שנה, נלחמנו היום על הילד הזה ועל אחותו, הוא היה רשום כמוסלמי ובשביל להתגייס הוא היה צריך לעשות שיבה ליהדות, אני ובנצי נלחמנו על זה, והלכנו יחד איתו ללשכת הגיוס, וברוך ה' היום הוא חייל בגולני.
לסיום, ענת חוזרת לב. היהודייה שחולצה מ"דאר אל סלאם" ומספרת סיפור מרגש:
"יש לי צילום מהנופש האחרון שעשינו בו רואים את ב. מנגנת על פסנתר, מדובר בפסנתר שממוקם בגובה על אחד העצים במטע, והיא עלתה לפסנתר והתחילה לנגן איזו יצירה מטורפת. ואתמול כשראיתי אותה בסרט נזכרתי בזה, והיו לי דמעות בעיניים. לראות ולחשוב איפה היא הייתה בעבר, ואיפה היא היום.
ולסיום חשוב לזכור ולדעת שהבנות שנופלות הן בנות מאוד טובות ויש להן המון כוחות. ועם אותם כוחות שהובילו אותן ליפול חזק, הן גם מתרוממות חזק. ואנחנו משתדלים לסייע כמה שאפשר, וברוך השם אנחנו מצליחים".
