הניצוץ שהדליק להבה// ענת גופשטיין

הניצוץ שהדליק להבה
”את כבר לא יהודיה“, הוא אמר לה, ”את מוסלמית“. ההכרה בכך היכתה בה כמו ברק. ”יהודי תמיד נשאר יהודי“ ענתה, אך עדיין המשפט שלו גרם לה להרהר, מי היא באמת ומה הזהות שלה. היא לא הצליחה לישון, עברו לה מחשבות, זכרונות, איך בכל לילה היא היתה אומרת עם אמא ’שמע ישראל‘ ו‘המלאך הגואל‘ איפה המלאך הזה עכשיו, מי שומר עלי? המשפחה שלה התנתקה ממנה ולא רצו לשמוע על קשר עם גוי, ”או הוא, או אנחנו תחליטי“. היא בחרה בו. היא היתה קשורה אליו ותלויה בו. היא הייתה מוכנה לוותר על הכול, אפילו על עצמה. היא הלכה אחריו עד סוף העולם, ומאז היא מרגישה מרוקנת נשארה בלי כלום, היא עוברת ימים לא קלים, מרגישה ממש מבולבלת, היא נזכרת בעבר שלה: כמה הייתה חזקה, ידעה מה היא רוצה, היו לה חברות, הצליחה בלימודים, היתה לה משפחה חמה אוהבת ומלוכדת. היא היתה כל כך אהובה עד שעברה את הגבול, עשתה מעשה שלא יעשה והלכה עם ערבי. משפחתה לא ידעה כיצד להתמודד עם הבשורה הקשה, עם הגלולה המרה. הם כעסו עליה נורא ”איך העזה?“, הם משפחה שכולה, ”איך היא מסוגלת לעשות להם את זה?“. הם לא הבינו אותה, לא ניסו להבין מה עובר עליה, הציבו לה אולטימטום והיא לא הסכימה. אחרי שעזבה הכול, נותרה בודדה, הלכה אחריו באש ובמים והוא אומר לה ”את לא יהודיה“. היא הרגישה מרוקנת, מיואשת ובעיקר מבולבלת. היא החליטה שהיא מתקשרת אלי: ”ענת הלכתי לאיבוד“. היו לנו שיחות מרתקות על יהדות, זהות ובעיקר על הרגש. כי אחרי שנים, משהו שם הלך לאיבוד. היא התחילה לפתח מודעות לעצמה, מי היא מה היא רוצה, ומה היעוד שלה בחיים. בראש חודש כסלו היא שלחה לי הודעה, ”חודש טוב, איך אני אוהבת את חג החנוכה“. -“כן גם אני“, עניתי לה, ”אבל את יודעת חנוכה זה לא רק הדלקת נרות וסופגניות, חנוכה זה חג של מהות זה חג של תרבות. בחנוכה אנחנו חוגגים את ניצחון תורת ישראל על תרבות יוון. מזכירים את המאבק בין קודש לחול, בין שתי תפיסות עולם, בין עולם הרוח לעולם החומר“. באותו חג היא כבר הדליקה נרות וחגגה איתנו את חג האורים בדירת המסתור של להב“ה.
חנוכה שמח!