עת לחשבון נפש \\ ענת גופשטיין

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email
שיתוף ב print

בשבוע שעבר התבשרנו על ההרג הנורא של הנער אהוביה סנדק. רכב משטרתי נגח ברכבם של הנערים ממעוז אסתר, בו היה אהוביה, והוביל למותו של הנער ולפרשית טיוח מזעזעת של המשטרה.

אין באמת תשובה טובה לשאלה מה גורם למשטרת ישראל לפתח אובססיה חולנית כזאת לנערי גבעות, עד כדי קהות חושים, ניתוק, ניכור ואבדן כל רגש מוסרי יהודי; אין באמת תשובה טובה לשאלה איך אפשר להתנהג בברוטליות כזו ולחצות כל קו אדום.

מי שאחראי ליחס הנוראי לנוער הגבעות היא משטרת מחוז ש"י, ובתוכה המפלג לפשיעה לאומנית בימ"ר שי, שתפקידה לצוד נערי גבעות. סזון נוסח שנות 2000. זה שנים שנערי הגבעות נרדפים על ידי המערכת והפכו לאויבי המדינה. המשטרה והמחלקה נגד יהודים בשב"כ – גוף פוליטי אכזר, מובילים את ההסתה נגדם, יחד עם ריחוק רגשי המאפשר אלימות והתעללות חסרת מעצורים.

"הם אנטי ציונים", מכנים את אותם נערים, שעושים את המעשה הכי ציוני שיש: ישוב אדמת ארץ ישראל במסירות גדולה, ועומדים בגבורה נגד הרדיפה האובססיבית וההתעללויות מצד השלטונות שבהתנכלותם מבעירים את השטח, ומובילים אותם לקצה.

ומי יכול לדון את אותם נערים, על כך שהם שונאים את המדינה שרודפת אותם יומם ולליל? אלו נערים שרובם מצויים בגיל התבגרות עם ראיה דיכוטומית של כן/לא שחור/לבן, ופחות מסוגלים להכיל מורכבויות; אלו נערים שרובם גדלו בבתים ממלכתיים, חלקם בנים של רבנים מוכרים. הגישה הממלכתית המוגזמת, כזו שמקדשת כל צעד שנעשה על ידי הממסד, אינה מקובלת עליהם. הם לא ילדי כאפות, והם לא יחבקו את אלה שפוגעים בהם.

למרבה הצער, הציונות הדתית הוציאה אותם אל מחוץ לגדר, כשהאהבה וההכלה שמורים ליהודים שאינם שומרי תורה ומצוות. זאת בניגוד לשכל הישר, לפיו אהבת ישראל מתחילה בתוך הבית פנימה.

"לא תעמוד על דם רעך". אי אפשר עוד לשתוק ולהפקיר את הנערים בידי מערכת חסרת מעצורים. בפרשת עגלה ערופה, כשנמצא חלל בשדה בין שתי ערים, יוצאים זקני העיר ואומרים "ידינו לא שפכו את הדם הזה". וכי עולה על דעתנו שזקני העיר שפכו את הדם? אלא שהצהרה זו מלמדת על הערבות ההדדית בה אנו מחויבים לחייו של כל יהודי. גם אם הוא נער גבעות

בימים אדומים אלו, בהם דמם של אותם נערים צדיקים הותר, הגיעה העת לחשבון נפש. הכתובת כבר מרוחה על הקיר, בדמו של אהוביה סנדק ז"ל. היכולת למנוע את המקרה הבא, נמצאת בידינו.

תגובות